ויקיטקסט:ספר המידות (אורחות צדיקים)

ויקיטקסט מציג במהדורה כפולה את ספר המידות הנודע בשם אורחות צדיקים, מוגהת ומתוקנת על פי כתבי יד, ומעוצבת לתועלת הקורא והלומד.

מדובר על הפעם הראשונה שתהליך ההדרתו של ספר עברי, מבדיקת כתבי היד ועד העיצוב הסופי של הטקסט, נעשה באופן פתוח לגמרי לכלל הציבור, שיכול לעיין בכל שלב של התהליך בשקיפות גמורה, וגם להשתתף בו באופן ישיר דרך האינטרנט. גם כתבי היד עצמם פתוחים וזמינים באתר לעיון הציבור, כדי ששיפורים נוספים תמיד יכולים להעשות בעבודה שיתופית ע"י כל מי שהספר יקר לו.

דף זה מרכז את הכללים לעריכת הספר, ואת הרציונל שעומד מאחורי כללים אלה, וכן מידע חשוב אודות הספר. כל אחד מוזמן להשתתף בניסוח הכללים וההסברים, ולתרום את הידע והנסיון האישי שלו לטובת המשימה. דיונים לגבי כללי העריכה והרציונל שבדף הזה ניתן לקיים בדף השיחה, והתוכן כאן ישקף את המסקנות שבדף השיחה.

השם המקורי של הספר היה "ספר המידות". כך מתייחס אליו מחברו בהקדמתו ובשער התשובה, וגם רומז לכך בשער הזכירה. וגם בגליונו של כתב-היד הקדום ביותר של הספר (כתי"א), נוסח מקוצר שהעתיק אותו הסופר בשנת ק"ץ (1430) ושנמצא היום בוורשה, כתב הסופר המעתיק בתחילת הספר בגליון: "אתחל ספר מד[ו]ת". גם רוב שערי הספר מסודרים על פי "ספר תיקון מידות הנפש" לר' שלמה אבן גבירול, כך שהשם הפשוט "ספר המידות" מתאים לו ביותר.

מאז הדפוס הראשון של הספר בעברית בשנת שמ"א (1581) הוא נודע בשם "אורחות צדיקים", ובשם זה קראו לו באהבה אלפי יהודים במשך דורות רבים. אפשר לטעון שהכותרת "אורחות צדיקים" לא הולמת את אופיו של הספר, שהרי הוא מיועד לעזור לכל יהודי לתקן את מידותיו, ולא רק ל"צדיקים" מיוחדים. אבל אפשר גם לטעון שמי שמתקן את מידותיו הוא הצדיק האמיתי, והמושג "צדיק" אינו מתאים רק ליחידי סגולה.

במהדורת ויקיטקסט מצאנו צורך להציג את הספר בשתי מהדורות מקבילות (הסבר ונימוקים להלן). באחת מהן סדר השערים יוצג כפי שמקובל בדפוסים של "אורחות צדיקים", ובשנייה יופיע נסיון שחזור לסדר השערים שהוא שונה במקצת מהרגיל, ויש סימוכין לכך שהוא קרוב יותר למקור שיצא מתחת ידיו של המחבר. למהדורה הראשונה אנחנו קוראים אורחות צדיקים כרגיל, ולמהדורה השנייה נקרא ספר המידות השלם כדי להחזיר עטרה ליושנה ע"י השימוש בשמו המקורי של הספר.

רבים וטובים עסקו בשאלה הפשוטה: מי כתב את הספר? את הדעות השונות שנאמרו בעניין זה סיכם הרב גבריאל זלושינסקי במבוא שכתב ל"ארחות צדיקים השלם" שיצא לאור בהוצאת פלדהיים, תשמ"ח (עמ' 1-2). זהו המבוא המקיף והשלם שנכתב אי-פעם לספר ארחות צדיקים, והרוצה להעמיק במקורות הספר ובתולדותיו יקרא עליהם שם בהרחבה ובבהירות.

לגבי דורו של המחבר, הרב זלושינסקי הגיע למסקנה זהירה שדברי המחבר בשער התורה "עד שנתגלגל שנתגרשו מצרפת... אבל מיום שנתגרשו מצרפת נתמעט הלימוד... ועוד בדור הזה נשתכחה התורה..." – מכוונים לגירוש הגדול האחרון של היהודים מצרפת בשנת ה' קנ"ד (1394). לדברי הרב זלושינסקי:

"מהרצאת הדברים נראה שהם לא נכתבו מיד לאחר הגירוש אלא בתקופה מאוחרת יותר, לכל המוקדם בשנת ה' ר' (1440) לערך."

ומאידך, כתב-היד הקדום ביותר שמצא הרב זלושינסקי נכתב בשנת רס"ג (1503), וגם הוא העתק מתוך העתק, כך שלדעתו של הרב זלושינסקי התאריך המאוחר ביותר לכתיבת הספר הוא שנת ה' ר"ס (1500) לערך. לסיכום, הספר חובר לדעתו בין השנים ר'-ר"ס (1440-1500) לערך.

אמנם ידועים לנו היום כתבי יד נוספים, שלא היו בהישג ידו של הרב זלושינסקי בזמן שהדפיס את המבוא למהדורתו המצויינת בשנת תשמ"ח (כי בטרם נפל מסך הברזל במזרח אירופה, לא הייתה גישה לכתבי היד בספריות שם). כתבי יד אלה משנים את כל התמונה לגבי דורו של המחבר. קודם כל, ידועים לנו היום שלושה כתבי יד "רגילים" של הספר שקודמים בזמן לכתבי היד שבהם השתמש הרב זלושינסקי:

• כתי"ה משנת רס"א (1501)
• כתי"ב וכתי"ג, שניהם משנת רמ"ו (1486)

שלושת כתבי היד האלה גם הם העתק מתוך העתק, ולא מכתב היד המקורי.

אבל כתב-היד החשוב ביותר לקביעת דורו של המחבר הוא כתי"א משנת ק"ץ (1430). כתב-יד זה שונה מאוד מכל שאר כתבי היד האחרים (והמאוחרים יחסית) בתוכנו ובמבנהו, בו בזמן שכל האחרים דומים מאוד אחד לשני בתוכן ובמבנה. השינויים העיקריים בכתי"א לעומת כל האחרים הם:

• נוסח גוף הספר בתוך שעריו: גוף הספר בכתי"א (להבדיל מה"סימנים") הוא קיצור של "ספר המידות" ולא הנוסח המלא, ולכן כאן אנחנו מכנים אותו "ספר המידות הקצר" (ק).
• שינויים במבנה הספר:
  • סדר השערים: סדר השערים בכתי"א שונה מהרגיל בשלושה מקומות, ובכל אחד מהמקומות האלה הדעת נוטה שהסדר בכתי"א משקף את המבנה המקורי של הספר כפי שקבע אותו המחבר. דיון רחב בנושא של סדר השערים בספר המידות יימצא להלן.
  • נספח מיוחד: בסוף כתי"א כתב הסופר את "סימני ספר המידות", חיבור לסיכום הספר שמוזכר בסוף "שער הזכרון", אבל אינו מופיע באף אחד מכתבי היד האחרים והמאוחרים, וגם לא בדפוסים. מידע נוסף על "סימני ספר המידות" יימצא להלן.
  • שער חסר: "שער התורה" חסר בכתי"א (בגוף הספר וגם ב"סימני ספר המידות"). ייתכן שהשער חסר בגלל שהקיצור לא היה מיועד לתלמידי חכמים אלא לפשוטי עם ונשים. מידע נוסף על "שער התורה" יימצא להלן.

לגבי הנקודה הראשונה (גוף הספר בתור קיצור) והשלכותיה על דורו של המחבר, צריך לציין תובנה חשובה שעולה מקריאת הקיצור: הסופר העתיק את הקיצור לתוך קובץ שבתוכו כמה ספרים, ואחד מהם הוא ספר המידות (המקוצר). כלומר: לא העתקה של המקור, ואף לא העתק של העתק. אלא יש כאן העתק שנעשה מתוך קיצור. במלים אחרות: מאז שנכתב בידי מחברו, "ספר המידות" הועתק הרבה פעמים, וכבר היה כה נפוץ עד שהחליט אחד מקוראיו שכדאי לעשות ממנו קיצור. ורק אותו הקיצור (או העתק ממנו, או העתק של העתק...) הועתק בכתי"א בשנת ק"ץ.

המסקנה המתבקשת היא, שאם "ספר המידות" נכתב "בתקופה מאוחרת יותר" מגירוש היהודים מצרפת (לדעתו של הרב זלושינסקי לפחות 40 שנה מאוחר יותר בערך), וגם עבר לפחות דור שלם עד שהסופר העתיק את כתי"א בשנת ק"ץ, אז כנראה שלא מדובר בהכרח על הגירוש האחרון של היהודים מצרפת. היהודים גורשו מצרפת כמה פעמים מכמה איזורים במשך המאה ה-14 למניינם, ושני הגירושים הגדולים היו בתחילתה ובסופה: הראשון בשנת ה' ס"ו (1306) והאחרון בשנת ה' קנ"ד (1394).

לכן נראה שדברי המחבר ב"שער התורה" אינם מתייחסים בהכרח לגירוש האחרון בשנת קנ"ד (1394), אלא סביר שמדובר על גירוש אחר שקדם לו. ככל הנראה חי המחבר במאה ה-14 למניינם, בדורות שבאו לאחר הגירוש הראשון של יהודי צרפת בשנת ס"ו (1306) ואולי גם לאחר גירושים נוספים. המחבר בעצמו היה ככל הנראה אחד מהמגורשים באחד מהגירושים (ואם כן כתב את הספר לעת זקנותו), או בנם של יהודים שגורשו מצרפת.

העיצוב הכללי לשערי הספר כולל:

• פיסוק מלא לכל הטקסט.
• חלוקה לפסקאות.
• ציון מקורות לפסוקי המקרא ולדברי חז"ל עם קישורים, ע"י השימוש בתבנית:מקור.
• חלוקת כל אחד משערי הספר לתת-נושאים, עם כותרות שמתאימות ללשונו של הספר ולתוכנו. כותרות אלו יופיעו בסוגריים מרובעים [], כדי לציין שהן הוספת העורכים ולא חלק מקורי מהספר.
• תרגום לעברית של מלים ומשפטים בודדים בארמית, וכן פירוש לביטויים קשים שמופיעות לפעמים בספר. תרגומים ופירושים קצרים אלה יהיו משולבים בתוך הטקסט, בסוגריים מרובעים ובסגנון וצבע אחר, ע"י השימוש בתבנית:ה. ראו לדוגמה בתחילת שער יראת שמים.

√ כעת, כל שערי הספר כבר מעוצבים בסגנון זה, אבל תמיד ניתן לשפר את העיצוב עוד יותר.

נוסח הפנים בספר המידות השלם ובאורחות צדיקים יהיה מבוסס בעיקר על כתבי-היד, אבל גם יכלול התייחסות ראויה לגרסתם של הדפוס הראשון והדפוסים הרגילים במקומות שיש להם ערך. ההקלדה ההתחלתית היא דווקא על פי הדפוסים, ויותאם עם הזמן לנוסחאותיהם של כתבי היד. התיעוד של הנוסח יהיה בדף העריכה של כל שער, ע"י שימוש בתבנית:נוסח. צילומים של כתבי היד עצמם גם יהיו נגישים לכל מי שרוצה לשפר את הנוסח ולתעד את עדי הנוסח.

השימוש בתבנית:נוסח מאפשר תיעוד מירבי לגירסאות של כתבי היד השונים והדפוסים, ואפילו לכתוב הערות לגביהם, בלי להסיח כלל את דעתו של הקורא והלומד. כל התיעוד מופיע אך רק בדף העריכה של הטקסט, ואינו מופיע כלל בתוך הטקסט עצמו. מי שמעוניין לבדוק או לתקן את הנוסח יעיין בדף העריכה.

√ כעת יש מאות תיקוני נוסח במהדורת ויקיטקסט המבוססים על כתבי היד ומתועדים ע"י תבנית:נוסח. אמנם בדיקת הנוסח עדיין רחוקה מלהיות שלמה, והתיקונים נעשו עד כה באורח לא-סדיר לאורך כל הספר, במקומות שבעיית הנוסח בלטה בהם.

מגמתנו בעתיד שתהיה בדיקה עקבית ושלמה, ותיעוד מלא לאורך כל הספר, לפי כל כתבי היד הקיימים בהישג יד.

"ארחות צדיקים" יצא לאור למעלה מ-100 פעמים מאז הדפוס הראשון בעברית (פראג, שמ"א), עובדה שמעידה על האהבה העממית הגדולה כלפי הספר. אבל הדפוסים מאז הדפוס הראשון מלאים באלפי שגיאות ושיבושי נוסח שעברו מדפוס אחד למשנהו.

במהדורת ויקיטקסט נסמן את נוסח הדפוסים הרגילים (למעט הדפוס הראשון) באות ד' (בדף העריכה בתוך תבנית:נוסח).

בשנת תשל"ח הוציא דפוס אשכול מהדורה חדשה של "ארחות צדיקים" בעריכתו של יוסף שלום הלוי וינפלד (שכתב גם "דברים אחדים" למבוא). מהדורה יפה זו יצאה לראשונה בניקוד ופיסוק מלא וחלוקה לפסקאות ועם "הגהה מדויקת על פי דפוס ראשון של שנת שמ"א" – הכל כדי לחבב את הספר בעם.

מהדורה זו אכן עשתה הרבה כדי להנגיש את הספר בצורה נעימה ביותר לקריאה. הגהתו ע"פ הדפוס הראשון גם הצליחה לתקן מאות שיבושים שהיו בדפוסים הרגילים, וגם זה מקל על הלימוד. בעקבות מהדורה זו נדפסו עוד מהדורות מנוקדות ע"פ הדפוס הראשון.

יש לציין שלמרות "הגהה מדויקת לפי דפוס ראשון", הרשו המהדירים לעצמם לעשות שינויים קלים בלשון, כגון התאמת זכר ונקבה, יחיד ורבים, וכו'. גם דבר זה בא כנראה להקל על הקורא כדי שירוץ בספר בלי מכשול, וכנראה גם בצדק כי גם המחבר וגם סופרי כתבי היד בעצמם לא תמיד הקפידו בדברים האלה. וכך התקבל הנוהג בכמעט כל המהדורות העממיות והמנוקדות שיצאו מאז מהדורת אשכול בשנת תשל"ח. וכמו כן יש להוסיף גם הוספת ה"א הידיעה במקומות הצריכים לה, וכן הוספת המילה "את" כאשר היא חסרה לפני ה"א הידיעה. כל ההתאמות הקלות האלו מגובות לפעמים גם ע"י השוואה למקורות שאותם שילב המחבר בספרו. במהדורת ויקיטקסט ניתן לתעד התאמות לשוניות אלו ע"י השימוש בתבנית:נוסח.

במהדורת ויקיטקסט נסמן את נוסח הדפוס הראשון באות ר' (בדף העריכה בתוך תבנית:נוסח). כמובן שנשתמש ישירות בסריקת הדפוס הראשון ולא על המהדורות שנעשו ממנו.

בשנת תשמ"ח יצאה כאמור מהדורה מיוחדת ומצויינת ע"י הוצאת פלדהיים ובעריכתו של הרב גבריאל זלושינסקי. לאחר למעלה ממאה מהדורות של הספר במשך השנים, זוהי הפעם הראשונה מאז הדפוס הראשון שהספר הוגה ע"פ כתבי יד. מלבד זה השקיע הרב זלושינסקי מאמצים מיוחדים בציון המקורות לספר, לא רק לפסוקים ולמאמרי חז"ל כמקובל ברוב הדפוסים בדורות האחרונים אלא גם למאות דברי הראשונים ששולבו בשערי הספר בלי להזכירם. ובנוסף לכך גם הניקוד והפיסוק והחלוקה לפסקאות נעשו בדיוק מירבי בהוצאה המצויינת הזו.

עם כל זה ביסס הרב זלושינסקי את נוסח הספר קודם כל על הדפוסים. גם כאשר העדיף את נוסח כתבי היד (במאות מקומות) ציין בכל זאת את נוסח הדפוסים (המשובש בוודאי) בהערות שמסיחות את דעתו של הקורא ללא צורך. בגלל זה הוציאה חברת פלדהיים מהדורה עממית ע"פ הנוסח שקבע הרב זלושינסקי, שם השמיטה את כל ההערות הממוספרות בתחתית הדף וגם את המפתחות המקיפות שהופיעו בסוף הספר. מהדורת תשמ"ח עם ההערות והמפתחות כבר אזל מן השוק מספר שנים.

הרב זלושינסקי בחר בשני כתבי יד עיקריים כדי לתקן את נוסח הספר (מבוא, עמ' 15):^[1]

• כתב יד אוקספורד בודליאן 693/4, כתיבה אשכנזית מהמאה ה-16, מספר 17295 במכון לתצלומי כתבי יד עבריים.
• כתב יד המבורג 1053/204, כתיבה אשכנזית ונכתב בשנת רס"ג (1503), מספר 980.
• לעיתים השתמש גם בכתב יד בודפשט קויפמן 297/2א, מספר 15128.

את התיקונים מכתבי היד שאין להם מקבילות במקורות הספר מסמן העורך בדרך כלל תוך כוכביות בהתחלה ובסוף. כל שינוי אחר מהנדפס בעקבות כתבי היד ומקורות הספר או ע"פ דפוס ראשון צויין בהערה.

במהדורת ויקיטקסט נציין את נוסח מהדורת פלדהיים לפי הסימנים הבאים (בדף העריכה בתוך תבנית:נוסח):

• כ = נוסח קבוצת כתבי היד במהדורת פלדהיים שצויין בדרך כלל בהערות (בלי לציין איזה כתב יד)
• פ = מהדורת פלדהיים (כאשר לא צויין מקור לנוסח המודפס בפנים)

במהדורת ויקיטקסט נעזרנו בשלושה כתבי יד "רגילים" של ספר המידות, שבאופן כללי דומים באופיים ובנוסחם לשאר כתבי היד הקיימים (כולל אלה שהיו בשימוש במהדורת פלדהיים). אלא שהם קצת קודמים לשאר כתבי היד בזמן, והם גם שומרים על גירסאות ישרות רבות ומיוחדות שראוי לשלב אותם בגוף הספר. במהדורת ויקיטקסט נסמן אותם באותיות ב', ג', ה'. כתבי היד האלה תומכים ברוב המקומות בתיקוני הנוסח שנעשו במהדורת פלדהיים ע"פ כתבי היד אבל לא בכולם. הם גם תומכים לפעמים בהוספות שעשה העורך במהדורת פלדהיים ע"פ מקורות הספר. אבל הכי חשוב שהם מוסיפים שיפורים רבים לנוסח שלא היו באף מהדורה קודמת.

מלבד אלה אנו נעזרים גם בכתב היד הקדום ביותר של "ספר המידות" – כתב יד מיוחד במינו שניתן ללמוד ממנו רבות על מבנהו המקורי של הספר, ועל חלקים מהספר שהיו חסרים עד כה בכל כתבי היד האחרים ובדפוסים, וגם לא-מעט על הנוסחאות שבו בגוף הספר. אולם הדברים להלן בקטע הזה יתייחסו בעיקר לשלושת כתבי היד ה"רגילים", ואילו בכתי"א נדון בקטע הבא. במהדורת ויקיטקסט נסמן את כתב היד הזה באות א'.

להלן רשימת כתבי היד שבהם נשתמש במהדורת ויקיטקסט:^[1]

• א = כתב יד וורשה האוניברסיטה 258/11, כתיבה אשכנזית משנת ק"ץ (1430).
  • ק = "ספר המידות הקצר" בתוך כתי"א (עמ' 1-26 בקובץ)
  • ס = "סימני ספר המידות" בתוך כתי"א (עמ' 26-32 בקובץ)
• ב = כתב יד אדלר בניו יורק, כתיבה אשכנזית משנת רמ"ו (1486). לא בהישג יד ולא סרוק במכון לתצלומי כתבי יד, אבל יש עליו קצת מידע חיוני.^[2]
• ג = כתב יד מוסקבה גינצבורג 772, כתיבה אשכנזית משנת רמ"ו (1486).
• (האות ד' שמורה ל"דפוסים")
• ה = כתב יד אסקוריאל III-G-2/11, כתיבה אשכנזית משנת רס"ב (1501). זהו כתב היד היחיד בעולם שבו נשתמרו הפסקאות האחרונות של "ספר המידות" בסוף "שער יראת שמים" בעמוד האחרון שבו.

סימנים אלה יופיעו בדפי העריכה של שערי הספר אורחות צדיקים בתוך תבנית:נוסח.

מהדורתנו תהיה אם כן מהדורה אקלקטית שבוחנת את הנתונים בכל כתבי-היד בכל מקום ומקום, ולא מהדורה שמבוססת בעיקר על כתב יד אחד מסויים. גישה זו נובעת מהעובדה שרוב כתבי היד בידינו (חוץ מכתי"א שאי אפשר לבנות עליו את נוסח הפנים) דומים מאוד אחד לשני, ואין לנו כתב יד אחד שעולה על השאר באיכותו. כל אחד מכתבי-היד עשיר במקומות מסויימים ועני במקומות אחרים, וחבריו משלימים אותו.^[3]

לכן נלך בדרך כלל על פי גירסת רוב כתבי היד, אלא אם כן יש נראה שהמיעוט שומר על גירסה משובחת. בכל מקרה יש יתרון גדול בכך שאת כל שינויי הנוסח ניתן לתעד ביעילות ע"י השימוש בתבנית:נוסח, כך שכל מי שמעוניין להבין את שיקולי העורכים לנוסח הנבחר יכול לראות את כל הנתונים בדף העריכה, ויכול אף להציע שיפורים.

שערי "ספר המידות" שבכתי"א אינם הספר המקורי אלא קיצור ממנו, וקיצור זה הועתק לתוך כתב-היד. בעל הקיצור נהג ביד חופשית בכל שער ושער, להשמיט (מדוגמאות וציטוטי פסוקים ועד לקטעים שלמים), לסכם קטעים ארוכים בפראפרזה קצרה, ולשנות את סדר הנושאים שבתוך השער. מגמתו היא לקצר, והוא כמעט ואינו מוסיף משלו. צריך לציין שמעשה הקיצור שביצע בשערי הספר גרם לרוב הטקסט להיות קטוע ומשובש וקשה לקריאה רצופה.

אבל למרות קיצור הדברים ושאר השינויים, כתי"א מאשר נוסחאות רבים של כתבי היד האחרים, וגם תורם בלא-מעט מקומות נוסחאות קדומים וישרים שלא מופיעים באף כתב-יד אחר. בדרך כלל אם יש ביטוי נוסף בכתי"א שמבהיר את הדברים, יש אפשרות סבירה שהוא משקף את הטקסט המקורי; שהרי רבים מה"תוספות" האלו מקבלות גיבוי גם בכתבי יד אחרים. לכן אנחנו מציינים את שינויי הנוסח מכתי"א שנראים משובחים, ולפעמים אף קובעים אותם בנוסח הפנים של הספר בזהירות ומתוך תיעוד ע"י תבנית:נוסח.

מקום מיוחד שבו השתמשנו בכתי"א לקביעת נוסח הפנים הוא הפתיחה לספר (שתי הפסקאות הראשונות שבהקדמה). במקום זה כתי"ג חסר לרוב וכתי"ה חסר לגמרי. אבל הנוסח שבכתי"א יחסית מלא, ועוזר בקביעת הנוסח בכמה מקומות חשובים.

להלן טבלה שמשווה את הנוסח לשתי הפסקאות הראשונות של הספר (מתחילת ההקדמה).

כאמור, אי אפשר להשען על כתי"ג וכתי"ה כדי לתקן את הנוסח בפתיחה לספר. בכתי"ג חסר הדף הראשון והוא מתחיל רק באמצע הפיסקה השנייה, וכתי"ה חסר לחלוטין כאן (רוב ההקדמה חסר בו). אבל למזלנו הטקסט של כתי"א יחסית מלא בתחילת הספר; הוא מאשר את מירב הגירסאות מכתבי היד שצויינו במהדורת פלדהיים בשתי הפסקאות האלו, ואף תורם כמה נוסחאות נוספים שלא השתמרו באף כתב יד אחר.

יש לקרוא את הטבלה מהטור השמאלי לימיני: קודם כל נוסח הדפוסים שלשונו די קטוע, אח"כ נוסח הדפוס הראשון שבדרך כלל נמנע מחלק מהשיבושים (אבל כאן בפתיחה לספר הוא כמעט זהה לדפוסים הרגילים), ואח"כ לראות את התיקונים הרבים שנעשו בדפוס פלדהיים ע"פ קבוצת כתבי היד שהשתמשנו בה. בסוף יש להשוות את מהדורת ויקיטקסט, שמאשר את רוב התיקונים שבמהדורת פלדהיים ע"פ כתי"א (וקצת בסוף הקטע גם מכתי"ג), ואף מוסיף עליה כמה תיקונים נוספים. אבל יש גם שינויים שנעשו במהדורת פלדהיים ללא ציון שום מקור, וגם אין להם גיבוי בכתבי היד: שינויים אלה הוחזרו לקדמותם במהדורת ויקיטקסט.

נוסח הפתיחה לספר המידות (אורחות צדיקים) בתחילת ההקדמה

מהדורת ויקיטקסט	מהדורת פלדהיים	דפוס ראשון פראג, שמ"א (1581)	דפוסים מאוחרים 1687 (1793)
"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם" (קהלת יב יג). זה הפסוק אמרו שלמה המלך, והוא היה חכם מכל האדם, והיה מלך על התחתונים ועל העליונים (מגילה יא ב). ואחר שראה כל המעשים, וניסה כל הדברים, והודיע לעולם כמה חכמות, חתם כל דבריו ואמר: סוף של כל דבר הוא יראת השם. וכן התחיל במשלי (משלי א ז): "יראת יי ראשית דעת"; וסיים (משלי לא ל): "אשה יראת יי היא תתהלל". ואילו אדם אחר היה מזהיר אותנו על יראת שמים – לא היו דבריו מקובלים על העולם, כי העולם היו אומרים: עבור שאין לו עניין אחר, והוא פנוי – לכך מזהיר על יראת השם. אלא שלמה המלך שהיה עשיר מכל האדם, דכתיב (מלכים א י כז): "ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים", והיה חכם מכל ומלך, כדכתיב (מלכים א ה יא): "ויחכם מכל האדם" – לו נאה לומר "הבל הבלים הכל הבל" (קהלת א ב), ואין לעסוק אלא ביראת שמים. וכן משה רבינו עליו השלום, אב כל החכמים והנביאים, כתב בתורה (דברים י יב): "ועתה ישראל, מה יי אלהיך שואל מעמך? כי אם ליראה את יי אלהיך". וכן דוד המלך עליו השלום אמר (תהלים קיא י): "ראשית חכמה יראת יי".	"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם" (קהלת יב יג). זה הפסוק אמרו שלמה המלך, והוא היה חכם מכל האדם, והיה מלך על העליונים ועל התחתונים (מגילה יא ב). ואחר שראה כל המעשים, וניסה כל הדברים, והודיע לעולם כמה חכמות, חתם כל דבריו ואמר: סוף של כל דבר הוא יראת השם. וכן התחיל במשלי (משלי א ז): "יראת יי ראשית דעת"; וסיים (משלי לא ל): "אשה יראת יי היא תתהלל". ואילו אדם אחר היה מזהיר לעולם על יראת שמים – לא היו דבריו מקובלים על העולם, כי העולם היו אומרים: עבור שאין לו עניין אחר, והוא פנוי – לכך מזהיר על יראת השם. אלא שלמה המלך שהיה עשיר מכל האדם, דכתיב (מלכים א י כז): "ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים", והיה חכם מכל ומלך, כדכתיב (מלכים א ה יא): "ויחכם מכל האדם" – לו נאה לומר "הבל הבלים הכל הבל" (קהלת א ב), ואין לעסוק אלא ביראת שמים. וכן משה רבינו עליו השלום, שהיה ראש לנביאים, אמר (דברים י יב): "ועתה ישראל, מה יי אלהיך שואל מעמך? כי אם ליראה את יי אלהיך". וכן דוד המלך עליו השלום אמר (תהלים קיא י): "ראשית חכמה יראת יי".	"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם" (קהלת יב יג). שלמה חכם גדול היה מכל האדם, והיה מלך על התחתונים ועל העליונים. ואחר שראה כל המעשים, וניסה כל הדברים, והודיע חכמות, סתם (חתם?) כל דבריו ואמר: סוף של כל דבר הוא יראת השם. וכן התחיל במשלי: "ראשית חכמה יראת יי"; ומסיים (משלי לא ל): "אשה יראת יי היא תתהלל". ושלמה היה עשיר מכל האדם, דכתיב (מלכים א י כז): "ויתן שלמה את הכסף בירושלים כאבנים" – לו נאה לומר "הבל הבלים" (קהלת א ב), ואין לעסוק אלא ביראת שמים. וכן משה רבינו עליו השלום: "ועתה מה יי אלהיך שואל מעמך? כי אם ליראה" וגו'. וכן דוד המלך עליו השלום אומר (תהלים קיא י): "תחילת חכמה יראת יי".	"סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם" (קהלת יב יג). שלמה חכם גדול היה מכל האדם, והיה מלך על התחתונים ועל העליונים. ואחר שראה כל המעשים, וניסה כל הדברים, והודיע חכמות, סתם כל דבריו ואמר: סוף של כל דבר הוא יראת השם. וכן (וכי) התחיל במשלי: "ראשית חכמה יראת יי"; ומסיים (משלי לא ל): "אשה יראת יי היא תתהלל". ושלמה היה עשיר מכל האדם, דכתיב (מלכים א י כז): "ויתן שלמה את הכסף בירושלים כאבנים" – לו נאה לומר "הבל הבלים" (קהלת א ב), ואין לעסוק אלא ביראת שמים. וכן משה רבינו עליו השלום: "ועתה מה יי אלהיך שואל מעמך? כי אם ליראה" וגו'. וכן דוד המלך עליו השלום אומר (תהלים קיא י): "תחילת חכמה יראת יי".
ומפני שאנו רואים את האדם שהוא מבחר הברואים אשר ברא האל בעולם התחתון, כי הוא מתוקן בצלם אלהים ובצורתו, ונאה במלאכתו מכל הברואים, ויש בו הנשמה המתבוננת סוד העליונים והתחתונים – מכל זה ידענו שהוא עניין כל הכוונות מזה העולם; וכל מה שנברא בעולם הזה – הכל לצרכו. ועל זה ניתנה לאדם תורת אמת, להורותו הדרך הישרה. כי האדם הוא חביב מאוד לפני השם, כי אנו רואים שהמלאכים משתמשים בצרכי האדם הצדיק, כמו שידענו מאברהם אבינו, וכן יצחק; ויעקב אמר (בראשית מח טז): "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים", וכתיב (הושע יב ה): "וישר אל מלאך ויוכל". ודניאל אמר (ו כג): "אלהי שלח מלאכה, וסגר פם אריותא ולא חבלוני". ועוד מצינו שבא מלאך לעזרת הצדיקים, דכתיב (מלכים ב יט לה): "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יי, ויך במחנה אשור", ורבים כאלה. וכבר ידענו כי יש אדם שיש לו יתרון הרבה על שאר בני אדם, עד שאדם אחד שווה מניין רב מבני אדם אחרים, אף על פי שהם בדמות אחת ויסוד אחד להם. אלא שנפשו של זה עלתה אל המעלות העליונות יותר מנפשו של זה, כי זה המשיל חכמתו על תאוותו; וזה הגרוע המשיל תאוותו על חכמתו, והולך כל ימיו במחשכים, וממשש כעיוור באפילה.	ומפני שאנו רואים את האדם מבחר ברואי הבורא בעולם התחתון, כי הוא מתוקן בצלם אלהים ובצורתו, ונאה במלאכתו מכל הברואים, ויש בו הנשמה המתבוננת סוד העליונים והתחתונים – מזה יוודע שהוא עניין כל הכוונות מזה העולם; וכל מה שנברא בעולם הזה – הכל לצרכו. ובשביל זה ניתנה לאדם תורת אמת, להורותו הדרך הישרה. כי האדם הוא חביב מאוד לפני השם, כי אנו רואים שהמלאכים משמשים לצרכי האדם הצדיק, כמו שידענו מאברהם אבינו, וכן יצחק; ויעקב אומר (בראשית מח טז): "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים", וכתיב (הושע יב ה): "וישר אל מלאך ויוכל". ודניאל אמר (ו כג): "אלהי שלח מלאכה, וסגר פם אריותא ולא חבלוני". ועוד מצינו שבא מלאך לעזרת הצדיקים, דכתיב (מלכים ב יט לה): "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יי, ויך במחנה אשור", ורבים כאלה. וכבר ידענו כי יש אדם שיש לו יתרון הרבה על שאר בני אדם, עד שאדם אחד שווה מניין רב מבני אדם, אף על פי שהם בדמות אחת ויסוד אחד להם. אלא שנפשו של זה עלתה אל המעלות העליונות יותר מנפשו של זה, כי זה המשיל חכמתו על תאוותו; וזה הגרוע המשיל תאוותו על חכמתו, והולך כל ימיו במחשכים, וממשש כעיוור באפילה.	ומפני שאנו רואין האדם מבחר ברואי הבורא בעולם התחתון, כי הוא מתוקן בצורתו, ויש בו הנשמה המתבוננת סוד העליונים והתחתונים – וכל זה שהוא עניין כל הכוונות מזה העולם; וכל מה שנברא בעולם הזה – הכל לצרכו. ועל זה ניתנה לאדם תורת אמת, להוראו דרך הישרה. כי האדם הוא חביב מאוד לפני השם, כי אנו רואים שהמלאכים משתמשים בצרכי אדם צדיק, כמו שמצינו באברהם אבינו ויצחק ויעקב: "המלאך הגואל אותי" וגו' (בראשית מח טז), "וישר אל מלאך ויוכל" (הושע יב ה). ועוד מצינו שבא מלאך לעזרתם, דכתיב (מלכים ב יט לה): "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יי, ויך במחנה אשור", ורבים כאלה. וכבר ידענו כי יש אדם שיש לו יתרון הרבה על שאר בני אדם, אף על פי שהם בדמות אחד ויסוד אחד להם. אלא שנפשו של זה עלתה אל מעלות העליונות, כי המשיל חכמתו על תאוותו. וזה המשיל תאוותו על חכמתו, והולך כל ימיו במחשכים, ומשש כעיוור באפילה.	ומפני שאנו רואין האדם מבחר ברואי (בריאת) הבורא בעולם התחתון, כי הוא מתוקן בצורתו, ויש (שיש) בו הנשמה המתבוננת סוד העליונים והתחתונים – וכל זה שהוא עניין כל הכוונות מזה העולם; וכל מה שנברא בעולם הזה – הכל לצרכו. ועל זה ניתנה לאדם תורת אמת, להוראו (להורות) דרך הישרה. כי האדם הוא חביב מאוד לפני השם, כי אנו רואים שהמלאכים משתמשים בצרכי אדם צדיק, כמו שמצינו באברהם אבינו ויצחק ויעקב: "המלאך הגואל אותי" וגו' (בראשית מח טז), "וישר אל מלאך ויוכל" (הושע יב ה). ועוד מצינו שבא מלאך לעזרתם, דכתיב (מלכים ב יט לה): "ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יי, ויך במחנה אשור", ורבים כאלה. וכבר ידענו כי יש אדם שיש לו יתרון הרבה על שאר בני אדם אף על פי שהם בדמות אחד ויסוד אחד להם. אלא שנפשו של זה עלתה אל מעלות העליונות, כי (זה) המשיל חכמתו על תאוותו. וזה המשיל תאוותו על חכמתו, והולך כל ימיו במחשכים, ומשש כעיוור באפילה.

מסקנות מההשוואה: (א) ברוב המקומות גירסת מהדורת פלדהיים ע"פ כתבי היד שהשתמשו בהם (כ) או ע"פ שיקולים אחרים של המהדיר (פ) – מקבלת גיבוי נוסף (מלא או חלקי) מכתי"א וכתי"ג. (ב) יש גם מקומות שהיא עדיפה עליהם, (ג) ויש מקומות שהם עדיפים עליה.

(א) שינויים במהדורת פלדהיים שקיבלו תיעוד נוסף: בהרבה מקומות "ספר המידות הקצר" (ק) שבכתי"א מעניק גיבוי לתוספות מכתבי היד המובאים במהדורת פלדהיים (כ). לפעמים התוספת מקבלת גיבוי מלא ושלם, ולפעמים בשינויים קלים. אותם שינויים קלים רוב הזמן עדיפים דווקא בק', שם הם מוסיפים עוד קצת בהירות, ולפעמים עדיפים בכ'.

• "זה הפסוק אמרו שלמה המלך, והוא היה חכם מכל האדם" = ק,כ.
• "והודיע לעולם כמה חכמות" = כ. נוסח הדפוסים בלי שתי המלים קטוע וקשה להבנה. ק' מוסיף רק את המילה "כמה" וכך מראה שחייב להיות תוספת, והתוספת המלאה נמצאת בכ'.
• "חתם כל דבריו ואמר" =ק,כ במקום "סתם" בדפוסים שהוא פחות מתאים. בדפוס הראשון האות קצת מטושטשת ולמרות שהיא נראה יותר כמו סמ"ך ("סתם" כמו בכל הדפוסים המאוחרים), גם ייתכן שהדיו נמשך קצת והיה אמור להיות חי"ת ("חתם"). וראו במיוחד את המילה בסריקה החדשה של העמוד שמופיע כאן והשווה למקומות נוספים שבהם הדיו נמשך באותו עמוד בטור השני. ייתכן שהטעות נכנסה לדפוסים המאוחרים בגלל זה.
• "וסיים (משלי לא ל): אשה יראת יי היא תתהלל" = ק,כ במקום "ומסיים" בדפוסים.
• "ואילו אדם אחר היה מזהיר [אותנו] (לעולם) על יראת שמים – לא היו דבריו מקובלים על העולם, כי העולם היו אומרים: עבור שאין לו עניין אחר, והוא פנוי – לכך מזהיר על יראת השם. אלא שלמה המלך שהיה" = ק,כ. כל התוספת הארוכה הזאת הכרחית להבנת העניין אבל חסרה לגמרי בדפוסים. ק' שונה במילה אחת מכ', "אותנו" במקום "לעולם", וגירסה זו עדיפה כי היא מונעת את החזרה על המילה "עולם" שלוש פעמים באותו משפט.
• "אב כל החכמים והנביאים, כתב בתורה" = ק'. ברור שצריך פתיחה לדברי משה רבנו לאחר דבריו של שלמה, וגירסת הדפוסים בלי אפילו המילה "אמר" לא נראת נכונה. בכ' יש פתיחה כזו: "שהיה ראש לנביאים, אמר", אבל הפתיחה בק' "אבל כל החכמים והנביאים" עוד יותר מתאימה בגלל אזכור החכמה בדומה לחכמת שלמה.
• "וכן דוד המלך עליו השלום אמר (תהלים קיא י): ראשית חכמה יראת יי" = ק, פ. בדפוסים כתוב בטעות "תחילת". פ' תיקן ע"פ הפסוק בתהלים בלי לציין מקור לתיקון בכתבי היד, אבל בק' הציטוט כבר היה נכון (למרות שלפני כן הוא מביא אותו פסוק בטעות כאילו הוא מופיע בתחילת ספר משלי).
• "מכל זה ידענו שהוא עניין כל הכוונות מזה העולם" = ק'. נוסח הדפוסים "וכל זה שהוא עניין" עילג. גירסת כ' "מזה יוודע שהוא עניין" יותר טוב ומראה שצריך כאן תיקון, אבל גירסת ק' עדיפה שכן "ידענו" מבוסס על המקור בספר תמ"ה.
• "להורותו הדרך הישרה" = ק, כ. במקום הנוסח העילג בדפוסים "להוראו דרך" או "להורות דרך". בק' חסרה ה"א הידיעה ("הישרה").
• "וכתיב: וישר אל מלאך..." = ק, כ.
• "ודניאל אמר (ו כג): אלהי שלח מלאכה, וסגר פם אריותא ולא חבלוני" = ק, ג, כ. התוספת לקוחה מהמקור בתמ"ה.
• "ועוד מצינו שבא מלאך לעזרת הצדיקים" = ק, ג, כ. בדפוסים "לעזרתם".
• "עד שאדם אחד שווה מניין רב מבני אדם" = ק, ג, כ.
• "אלא שנפשו של זה עלתה אל המעלות העליונות יותר מנפשו של זה = ג, כ.
• "וזה הגרוע המשיל תאוותו על חכמתו" = ג, כ.
• "וממשש כעיוור באפילה" = ג, פ (אבל פ' לא ציין כאן מקור בכת"י) במקום "ומשש" בדפוסים.

(ב) מקומות שבהם מהדורת פלדהיים עדיפה:

• וכן התחיל במשלי: יראת ה' ראשית דעת = פ. במהדורת פלדהיים הביאו את הפסוק שבאמת מופיע בתחילת משלי (א ז), אבל לא ציינו אם כך מופיע גם בכתבי היד. גם בק' כמו בדפוסים מובא כאן "ראשית חכמה יראת ה'", כך שהטעות כבר הייתה מושרשת הרבה לפני עידן הדפוסים.
• "והיה חכם מכל ומלך, כדכתיב: ויחכם מכל האדם" = כ. בק' יש כאן דילוג אופייני, ולכן אי אפשר לתת גיבוי נוסף לגירסת כ' שנראת נכונה.
• "י הוא מתוקן בצלם אלהים ובצורתו, ונאה במלאכתו מכל הברואים" = כ. גם כאן יש דילוג בק' ולכן אי אפשר לתת גיבוי לכ'.

(ג) מקומות שבהם כתי"א (ק) או כתי"ג עדיפים על מהדורת פלדהיים:

• "על התחתונים ועל העליונים" = ק' וכן בדפוסים. פ' שינה את הסדר ("על העליונים ועל התחתונים") אבל בלי לציין מקור בכת"י (ואולי שינו בגלל שכך מופיע הביטוי אצלנו בגמרא).
• "רואים את האדם שהוא מבחר הברואים אשר ברא האל = ק יותר בהיר.
• "ועל זה ניתנה לאדם תורת אמת = ק וכן בדפוסים. בכ' "ובשביל זה" ולא ציינו שום מקור לשינוי.
• "משתמשים בצרכי האדם הצדיק = ק וכן בדפוסים. בכ' "משמשים לצרכי" ולא ציינו שום מקור לשינוי (אולי בגלל שהצורה מובנת יותר לקוראים בזמננו).
• "שווה מניין רב מבני אדם אחרים = ג.

מסקנות כלליות:

• נוסח הדפוסים בדרך כלל קצר יותר מכתבי היד, וקיצוריו מקשים על הקריאה ועל ההבנה. כתבי היד מראים שברוב רובם של המקומות שבהם נוסח הדפוסים נראה קטוע ופחות מובן – אין זה הנוסח המקורי של הספר. כתב היד שעליו מבוסס הדפוס הראשון היה כנראה לוקה בחסר.
• סגנונו של מחבר "ספר המידות" כפי שהוא משתקף מכתבי היד הוא סגנון בהיר שמושך את הלב. לכן גם כאשר משווים את כתבי היד אחד לשני יש להעדיף נוסחאות בהירות ומובנות בתוספת מלים על נוסחאות קצרות ואפורות, במיוחד בהתחשב בכך שגם הסופרים נטו להשמיט מלים מהספר יותר מאשר להוסיף אותן.
• "ספר המידות הקצר" שמובא בכתי"א (ק), שהוא כתב יד קדום בהרבה משאר כתבי היד, שומר על הרבה מאוד נוסחאות אמיתיות למרות קיצורו, ונותן גיבוי להרבה נוסחאות שנמצאים בכתבי היד המאוחרים. בעל הקיצור נטה בדרך כלל להשמיט מלים ומשפטים וכן חלקים נרחבים, אבל הוא לא הוסיף הרבה משלו. לכן ניתן להשתמש בכת"י זה לתיקון הנוסח תוך הזהירות הראוייה.

להלן טבלה שמשווה את הנוסח לשתי הפסקאות האחרונות בספר (סוף שער יראת שמים).

כאן המצב הפוך מאשר בפתיחה לספר: שם חסר בכתי"ג ובכתי"ה, אבל הטקסט נמצא בקיצור שבכתי"א ובקבוצת כתבי היד שהשתמשו בה במהדורת פלדהיים. אבל כאן רוב כתבי היד מסתיימים במלים "על כן נקרא האדם עולם קטן" עוד לפני סוף הספר. למזלנו נשמר סוף הספר בעמוד האחרון שבכתי"ה, ואפשר לתקן על פיו את סוף הספר במהדורת ויקיטקסט.

נוסח החתימה לספר המידות (אורחות צדיקים) בסוף שער יראת שמים

מהדורת ויקיטקסט	דפוס ראשון פראג, שמ"א (1581)
ועבור אשר גוף האדם הוא מצוייר דוגמת העולם העליון והעולם התחתון, לכן נתנה בו הנפש שהיא דומה מעט מזער [לבוראה]. ועל כן אמר דוד (תהלים קג): "ברכי נפשי את יי". ולמה אמר לנפש לברך? אמר דוד (ויקרא רבה ד ח): נפש זו ממלאה כל הגוף ומבלה את הגוף, ואינה אוכלת, וסובלת את הגוף. והיא יחידה בגוף, והיא טהורה, ורואה ואינה נראית, ואינה ישֵנה. כך הקדוש ברוך הוא ממלא את עולמו ומבלה את הכל, שנאמר (תהלים קב כז): "המה יאבדו, ואתה תעמוד". והקדוש ברוך הוא אין לפניו שינה, שנאמר (תהלים קכא ד): "הנה לא ינום ולא יישן". והוא יחיד וטהור. והוא רואה את הכל, ואין דבר אחר רואהו. לכן תבוא הנפש שיש בה כל המידות הללו, וּתְשַׁבַּח לקדוש ברוך הוא שיש בו כל המידות הללו.	ועבור אשר גוף האדם הוא מצוייר דוגמת עולם העליון ועולם התחתון, לכן ניתן בו הנפש שהוא דומה מעט מזער. ועל כן אמר דוד (תהלים קג): נפש ממלאה כל הגוף ומבלה את הגוף, ואינה אוכלת, וסובלת את הגוף. והיא יחידה בגוף, והיא טהורה, ורואה ואינה נראֵת, ואינה ישֵנה. כך הקדוש ברוך הוא ממלא עולמו ומבלה את הכל, שנאמר (תהלים קב כז): "המה יאבדו, ואתה תעמוד". והקדוש ברוך הוא אין לפניו שינה, שנאמר (תהלים קכא ד): "הנה לא ינום ולא ישן". והוא יחיד וגבור וטהור. והוא רואה כל, ואין דבר אחר רואהו. לכן תבוא הנפש שיש בה כל המדות הללו, ותשתבח להקדוש ברוך הוא שיש בו כל המדות הללו.
הנפש יושבת וחושבת מי בראה, ואז היא לובשת ענווה ויראת השם. לכן צריך האדם לראות את עצמו ולהבין עניינו: מאין שורשו וגזעו, ואיך נוצר מטינוף זרע, ואחר כך חתיכת בשר, וְנוּפַּח בו רוח עליונים, ומרוקם בעצמות וגידים, דם ומוח, ולבוש עור ובשר, ונוצר בקלסתר פנים וקומת אפים, ואיך נקובים נחיריו לפנים ולגרון להנשים ולהריח, ואוזניו לשמוע וחורי עיניו לראות, ובתוך העין יש בו כמה צבעים, וריסי עיניו, ופה וגרון, וחיך ולשון, ושפתיים לפתוח ולסגור, והמלתעות והלחיים, ואצילי ידים ורגלים, וחלל הגוף, ואצבעות וקשריהן וצפורניהן. ויבין איך כל אחד משונה מחבֵרו, ואיך היה אסור תשעה חודשים בבטן אמו, ויצא ערום עיוור חרש וחיגר. כל אלה יחשוב ויאמר בלבו: מי פתח פיך, עיניך ואזניך? ומי עשה לך כל תיקוני גופך? ובימי בחורותיך מי השחיר שערותיך, ואם היו רוחצים השער בכל נתר ובורית שהיה בעולם, לא היה מועיל ללבן שער אחד, ובימי זקנותיך הוא מתלבן מאליו? כאלה וכאלה תחשוב תמיד, ותהיה עניו ושפל רוח וירא שמים.	הנפש יושבת וחושבת מי בראה, ואז היא לובשת ענווה ויראת השם יתברך. לכן צריך האדם לראות את עצמו ולהבין עניינו: איך שורשו וגזעו, ואיך נוצר מטינוף זרע, ואחר כך חתיכת בשר, ונפוח בו רוח עליונים, מרוקם בעצמות וגידים, דם ומוח, ולבוש עור ובשר, ונוצר וקלסתר פנים וקומת אפים, ואיך נקובים נחיריו לפנים ולגרון ולהנשים ולהריח, ואזניו לשמוע וחורי עיניו לראות, ובתוך העין יש בו כמה צבעים, וריסי עיניו, ופה וגרון, וחיך ולשון, ושפתיים לפתוח ולסגור, והמלתעות הלחיים, ואצילי ידים ורגלים, וחלל הגוף, ואצבעות וקשריהם וצפורניהם. ויבין איך כל אחד משונה מחבֵרו, ואיך היה אסור תשעה חדשים בבטן אמו, ויצא ערום עיוור חרש וחיגר. כל אלה יחשוב ויאמר בלבו: מי פתח פיך, עיניך ואזניך? ומי עשה לך כל תיקוני גופך? מי השחיר שערותיך בימי בחרותיך, ואפילו תרחץ אותן בכל נתר שבעולם, לא היה מועיל ללבן, ובימי זקנותיך הוא מתלבן מאליו? כאלה וכאלה תחשוב, ותהיה עניו ושפל רוח וירא שמים.

כמה מסקנות ותובנות:

• נוסח כתי"ה ודפוס ראשון קרובים מאוד בקטע הזה, ויכולים להשלים אחד את השני עבור פרטים קטנים. נוסח מהדורת ויקיטקסט הוא שילוב בין השניים, וכל הפרטים מתועדים בדף העריכה של השער.
• התיקון המרשים ביותר מכתי"ה היא: "ועל כן אמר דוד (תהלים קג): ברכי נפשי את יי. ולמה אמר לנפש לברך? אמר דוד...". בלי התוספת הזו נוסח הדפוסים ("ועל כן אמר דוד") אינו מובן.
• כתי"ה מוכיח שהספר לא הסתיים במלים "על כן נקרא האדם עולם קטן" (כמו שמופיע ברוב כתבי היד), וההמשך שבדפוסים הוא מקורי. כנראה שרוב כתבי היד הם העתקים (או העתקים של העתקים) מכתב יד שבו העמוד האחרון היה חסר.
• נוסח מהדורת פלדהיים לקטע הזה הוא פלא. קודם כל היא מציינת "כאן מסתיימים כתבי היד" לאחר "על כן נקרא האדם עולם קטן". אבל גם לאחר מכן היא מציינת שתי מלים בכוכביות שנוספו ע"פ כתבי יד! ועוד: נוסח הפסקה ע"פ המדרש שבו אומר דוד לנפש לשבח את הקב"ה מקוצר הן בכתי"ה והן בדפוס ראשון. אבל במהדורת פלהיים הוא ארוך ומלא, ושם גם הוסיפו את כל הפסוקים שמופיעים באותו מדרש. אבל במהדורה זו לא ציינו שום מקור להרחבה הזו. כנראה שמחבר הספר החליט לקצר בעניין זה ולא להביא את הנוסח המלא שבמדרש, כמו שהוא עשה במקומות רבים (לפחות כך נראה לפי המידע שיש לנו מכתי"ה ודפוס ראשון). אם במהדורת פלדהיים החליטו להרחיב את הקיצור ע"פ המקור או מסיבה אחרת – היה להם לציין זאת.
• המשפט האחרון של הספר: הבאנו את נוסח הדפוס הראשון ושאר הדפוסים. אבל בסוף כתי"ה יש תוספת לא ברורה ובלתי מובנת: "כאלה תחשוב תמיד, ותהיה עניו ושפל רוח וירא שמים יצא(?) את כולם". לא ברור מה הכוונה בשלושת המלים האחרונות^[4]. ייתכן שהמלים האלו רומזות שמשפט הסיום לספר היה שונה במקור, אבל לא ברור מה הוא היה, ולכן השארנו את נוסח הדפוסים.

דברי המחבר בכמה מקומות בספר המידות מצביעים על אפשרות רצינית בסבירות גבוהה שסדר הפרקים בספר והרכבתם היו שונים במקור שיצא מתחת ידיו ממה שאנחנו מוצאים בדפוסים ובכתבי היד המאוחרים יחסית. אפשרות זו מקבלת גיבוי נוסף מתוך עיון במקורות הספר (כגון הספרים "מבחר הפנינים" ו"תיקון מידות הנפש" לר' שלמה אבן גבירול), ולאחרונה גם עדות חיצונית בכתב היד הקדום ביותר של הספר, דהיינו כתב יד וורשה (כתי"א) משנת ק"ץ (1430).

הפתרון הכללי לבעייה זו בוויקיטקסט נמצא בגמישות הרבה שמעניקה לנו תוכנת מדיה-ויקי. כאן נציג את הספר בשתי מהדורות מקבילות, אבל עריכת הטקסט תֵעשה רק פעם אחת, ואותו הטקסט יופיע בשתי המסגרות המקבילות ע"י הכללה אוטומטית:

• אורחות צדיקים יציג את סדר השערים המקובל בכל דפוסי הספר ובכתבי היד המאוחרים.
• ספר המידות השלם יציג סדר אלטרנטיבי לשערי הספר ע"פ כתי"א וסימוכין נוספים.

בעייה זו קיימת בשלושה מקומות שונים בספר:

• "שער הליצנות" בנפרד מ"שער השתיקה"
• "שער האמת" לאחר "שער לשון הרע" (ולא אחרי "שער השקר")
• "שער הבטחון" בנפרד מ"שער השמחה"

בסעיפים הבאים יש דיון מפורט על כל אחד משלושת המקומות שבהם סדר השערים יופיע בספר המידות השלם בצורה שונה מהמקובל בספר אורחות צדיקים.

נתחיל בדוגמה המובהקת ביותר לתופעה תמוהה בהגדרת שערי הספר, דהיינו הכללת נושא "הליצנות" בתוך "שער השתיקה". בכתבי היד הטיפוסיים והמאוחרים (חוץ מכתי"א) ובכל הדפוסים, לאחר נושא השתיקה שב"שער השתיקה" מופיע הנוסח הזה:

עתה יש לפרש לך ארבעה שערים על ארבע כיתות שאינן מקבלות פני השכינה (סוטה מב א):

• כת ליצנים, דכתיב (הושע ז ה): "משך ידו את לֹצצים";
• כת דוברי שקר, דכתיב (תהלים קא ז): "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני";
• כת חנפים, דכתיב (איוב יג טז): "כי לא לפניו חנף יבוא";
• כת מספרי לשון הרע, דכתיב (תהלים ה ה): "כי לא אל חפץ רשע אתה, לא יגורך רע".

ועתה יש להשכילך עסקיהם ולחלק חלקיהם, כי יש תועלת הרבה להבין העניין על בוריו.

וגם בקיצור הספר בכתי"א מופיע: "עתה יש לפרש ארבע שערים על כיתות שאינן מקבלות פני שכינה".

הקורא שמגיע למקום הזה מצפה להתחיל מיד שער חדש על הליצנות, ולאחריו שערים על שקר, חניפות, ולשון הרע. אבל במקום זה נושא הליצנות נכלל בסוף "שער השתיקה" ואינו מקבל כותרת נפרדת. לאחריו באים שערים עצמאיים על השקר, האמת (!), החניפות, ולשון הרע. על מיקומו של שער האמת נדון להלן, וכאן נתמקד בליצנות: מצד אחד ברור מדברי המחבר שהוא צריך לעמוד בפני עצמו, ולא בתוך שער השתיקה. אבל מצד שני הוא נכלל בתוך שער השתיקה בכל הדפוסים ובכל כתבי היד שהיו ידועים עד לשנים האחרונות. כל הקורא בספר "אורחות צדיקים" ושם לב לדברי המחבר הבין כמעט בוודאות ש"שער הליצנות" בא אחרי "שער השתיקה" במקור. אבל לא הייתה עדות חיצונית לכך שניתן להתבסס עליה. ועוד: סדר הדברים מבוסס על הספר שערי תשובה לר' יונה גירונדי (ח"ג מסעיף קע"ב והלאה), ושם כל "כת" מקבלת דיון עצמאי, ו"ספר המידות" שאב ממנו.

והנה העיר ה' את עינינו בכתי"א, שבו נשתמרה הכותרת ל"שער הליצנות" בתור שער עצמאי. ולא רק זה, אלא שכתי"א מונה את ארבעת השערים הבאים לאחר "שער השתיקה": "שער הראשון הליצנות", "שער השני השקר", "שער השלישי החניפות", "שער רביעי לשון הרע" (ולאחריהם בא "שער האמת" ונדון בכך להלן). וגם ב"סימני ספר המידות" שבסוף כתב היד, מידת "הליצנות" מקבלת התייחסות עצמאית מיד לאחר "השתיקה".

√ במהדורת ויקיטקסט בעייה זו נפתרת בצורה מיטבית ע"י מהדורה כפולה של הספר:

• בסדר השערים באורחות צדיקים מופיע שער השתיקה כרגיל בתור השער העשרים ואחד של הספר, ובתוכו כל נושא הליצנות. מי שרוצה לקרוא וללמוד לפי סדר ההדפסה המקובל יכול להשתמש במהדורה זו.
• בסדר השערים בספר המידות השלם מופיע שער הליצנות כשער בפני עצמו, הראשון מתוך "ארבעה שערים על ארבע כיתות שאינן מקבלות פני שכינה". מי שרוצה לקרוא וללמוד לפי סדר השערים המשוחזר ע"פ כתי"א, ועל פי דברי המחבר עצמו, יכול להשתמש במהדורה זו.

יושם לב שקוד העריכה לנוסח הספר מופיע רק פעם אחת בוויקיטקסט ולא פעמיים, והשערים המקבילים בשתי המהדורות נוצרים על ידי הכללה אוטומטית של אותו הטקסט בשני המקומות.

כאמור, סדרת השערים על מידות הדיבור פותחת ב"שער השתיקה", ולאחריה אמורים לבוא "ארבעה שערים על ארבע כיתות שאינן מקבלות פני שכינה". ארבעת השערים האלה הם על ליצנות, שקר, חניפות, ולשון הרע, ולא אמור להיות ביניהם שער על מידת האמת. אבל בכל הדפוסים ובכתבי היד המאוחרים יותר (חוץ כתי"א) הסדר הוא: השתיקה (ובתוכו עניין הליצנות), השקר, האמת, החניפות, לשון הרע. מיקומו של "שער האמת" פוגע ברציפותם של ארבעת השערים שעליהם הכריז המחבר, ומתעוררת השאלה האם זה מקומו הנכון של השער. ויותר מזה: יתכן שמקומו הבעייתי של "שער האמת" באמצעותם של ארבעת השערים קשור לעובדה ש"שער הליצנות" נבלע בתוך "שער השתיקה" בכתבי היד המאוחרים ובדפוסים, יחד עם ההכרזה על "ארבעה שערים" שקדם לו.

הצבתו של "שער האמת" לאחר "שער השקר" אין בו שום פלא. הוא די טבעי, במיוחד בתוך ספר שרוב שעריו עד כה היו בזוגות של מידות מנוגדות: שער הגאוה ושער הענוה, שער הבושה ושער העזות, וכו'. ייתכן שההרגל הפשוט או הרצון הטבעי להצמיד את ההפכים גרם לבלבול אצל הסופרים בסדר השערים האלה, שהיה אמור להיבנות לא על מודל ההפכים (שהמחבר שאב בעשרים השערים הראשונים מתוך "ספר תיקון מידות הנפש לר' שלמה אבן גבירול) אלא על המודל של "ארבע כתות שאינן מקבלות את פני השכינה" (שהמחבר שאב מתוך הספר "שערי תשובה" לר' יונה גרונדי). המודל השני מחייב את הצבתו של "שער האמת" בסוף השערים, כלומר לאחר ארבעת השערים המיוחדים.

עד כה לא הייתה עדות חיצונית לטיעון ההגיוני הזה. אבל גם כאן מעיד כתי"א על סדר אלטרנטיבי לשערי הספר: בכתב היד מונה את כאמור את ארבעת השערים הבאים לאחר "שער השתיקה": "שער הראשון הליצנות", "שער השני השקר", "שער השלישי החניפות", "שער רביעי לשון הרע", ורק לאחריהם בא "שער האמת".

יצויין עובדה מעניינת שכאן (ורק כאן) סדר המידות ב"סימני ספר המידות" (בסוף אותו כתב יד) אינו תואם את סדר השערים ב"ספר המידות הקצר" (שהוא הטקסט העיקרי בכתב היד). סדר המידות ב"סימנים" הוא: השתיקה, הליצנות, השקר, האמת, החניפות, לשון הרע. אבל קל להסביר את אי-ההתאמה: בספר המידות בנה המחבר את סדר השערים על פי המימרה לגבי "ארבע כתות שאינן מקבלות פני שכינה", ולכן הציב את "שער האמת" רק לאחריהן. אבל בסוף הספר ב"סימנים", כאשר הוא רק רשם פיסקה קצרה לסכם כל מידה ומידה, ולא היה לו עניין להתייחס ל"ארבעת השערים" המיוחדים, שם פשוט הצמיד את מידת האמת למידת השקר כהרגלו ברוב המידות שבאות בהפכים.

√ במהדורת ויקיטקסט בעייה זו נפתרת בצורה מיטבית ע"י מהדורה כפולה של הספר:

• בסדר השערים באורחות צדיקים מופיע שער האמת לאחר שער השקר כרגיל בדפוסים. הרוצה לקרוא וללמוד לפי סדר ההדפסה המקובל יכול להשתמש במהדורה זו.
• בסדר השערים בספר המידות השלם מופיע שער האמת רק לאחר שער לשון הרע ולפני שער התשובה כמשתמע מדברי המחבר ובהתאם לכתי"א. הרוצה לקרוא וללמוד לפי הסדר הזה יכול להשתמש במהדורה זו.

יצויין עוד שסדר השערים ע"פ כתי"א, וכמשתמע מדברי המחבר עצמו, יכול לעזור לנו להבין את מבנהו הכללי של "ספר המידות" (אורחות צדיקים) באופן בהיר:

• עשרים השערים הראשונים מדברים על מידות הנפש; הם באים בדרך כלל בזוגות של הפכים, וסדרם תואם לרוב את סדר השערים ב"תיקון מידות הנפש" לר' שלמה אבן גבירול (גם הרבה מהטקסט שאוב משם).
• ששת השערים הבאים מדברים על מידות הדיבור. חטיבת השערים הזו מתחילה במידה טובה (השתיקה) וגם מסתיימת במידה טובה (האמת), וביניהן "ארבעה שערים" שליליים "על ארבע כתות שאינן מקבלות פני שכינה".
• שלושת השערים האחרונים מיוחדים בכך שהם ארוכים ומורכבים יחסית, וכל אחד מהם דן בעניין חשוב בעבודת ה': שער התורה, שער התשובה, ושער יראת שמים (ובנושא האחרון גם נפתח הספר, כך שהוא מתחיל ומסיים באותו עניין).

והנה בעיקר כתוצאה מהמבנה שהתגלה כחטיבה מוגדרת היטב על מידות הדיבור, ניתן להציג את מבנהו של הספר כולו בצורה הזאת:

[מידות הנפש]
הקדמה
הגאוה הענוה הבושת העזות		האהבה השנאה הרחמים האכזריות		הדאגה השמחה הבטחון החרטה		הכעס הרצון הקנאה		הזריזות העצלות הנדיבות הציקנות		הזכירה השכחה
[מידות הדיבור]
השתיקה		"ארבעה שערים על ארבע כיתות שאינן מקבלות פני השכינה"								האמת
		א. הליצנות		ב. השקר		ג. החניפות		ד. לשון הרע
[עבודת ה']
התשובה				התורה				יראת שמים
סימני ספר המידות

"שער השמחה" הוא מהשערים הארוכים ביותר בספר (רק שער התשובה ארוך ממנו). אבל רוב השער אינו מתמקד במידת השמחה דווקא. השער אכן נפתח בכמה עמודים על מידות השמחה, וגם בסופו יש עוד כמה עמודים בנושא, אבל הרוב המכריע של השער (באמצע) דן במידת הביטחון בה'. עובדה זו בולטת במיוחד כמה עמודים לפני סוף השער, שם כתוב במפורש: "ועתה נחזור לעניין השמחה".

בספר "תיקון מידות הנפש" (תמ"ה) לר' שלמה אבן גבירול, שעליו בנוי רוב סדר השערים בספר המידות (או"צ), קיבלה מידת הביטחון שער בפני עצמה. ארבעת השערים בחלק השלישי של תמ"ה הם: (א) השמחה, (ב) הדאגה, (ג) הביטחון והשלווה, (ד) החרטה. הסדר דומה בספר המידות (או"צ) אלא ש"שער הביטחון" חסר בגלל שהוא כבר נבלע בתוך "שער השמחה". יצויין שחסרונו של "שער הביטחון" הוא ההבדל הראשון בסדר השערים, לאחר עשרה שערים שבהם הסדר זהה לחלוטין לתמ"ה. גם בשערים הבאים יש לכל שער בספר המידות (או"צ) שער מקביל אחד בתמ"ה, וגם הסדר דומה, ולשינויי הסדר קל לתת הסבר ענייני ופשוט.^[5] אבל הכללתה של מידת הביטחון בתוך "שער השמחה" בולטת במוזרותה. הטבלה הבאה מציגה את סדר השערים בתמ"ה, ויעויין היטב במיוחד בטור השלישי:

ספר תיקון מידות הנפש לר' שלמה אבן גבירול
הקדמת המחבר
החלק הראשון חוש העין	החלק השני חוש השמע	החלק השלישי חוש הטעם	החלק הרביעי חוש הריח	החלק החמישי חוש המישוש
א. הגאווה והגבהות ב. השפלות והענווה ג. הבושת ד. העזות	א. האהבה ב. השנאה ג. הרחמים והחנינה ד. האכזריות	א. השמחה ב. הדאגה ג. הבטחון והשלווה ד. החרטה	א. הכעס והחרון ב. הרצון והסברת הפנים ג. הקנאה והחמדה ד. החריצות והזריזות	א. הנדיבות וגמילות חסד ב. הציקנות והכילות ג. הגבורה ד. המורך והעצלות
מידע על מהדורה זו

כל נושא הביטחון מתחיל ב"שער השמחה" מיד אחרי כמה משפטים על נושא "השמח בחלקו":

במידת השמחה תלויה מצוות עשה שיצדיק כל מאורעותיו, שנאמר (דברים ח ה): "וידעת עם לבבך, כי כאשר ייסר איש את בנו, יי אלהיך מיסרך". ואם אחר שאדם עושה תשובה לא יהא עניינו בטובה כמו בתחילה – מצווה שיחשוב בלבו כי לטובתו נהפך עניינו לרע. כי קודם שעשה אדם תשובה היה הקדוש ברוך הוא משלם לו שכר המצוות שעשה כדי לטרדו מעולם הבא, שנאמר (שם ז י): "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו". וכדרך שהוא עושה לשונאיו – כן משלם לאוהביו עונש העבירות שעשו בעולם הזה, כדי שיהיו זכאין ונקיים לעולם הבא. וכל זה תלוי במידת השמחה, שהוא שמח בחלקו שחלק לו האל יתברך.

אך הדרך שישמח האדם בחלקו, שיקבל בשמחה הרע כמו הטוב, הדרך הזה מתחלק לכמה דרכים:

• האחד – צריך ביטחון גדול באלהים.
• השני – האמונה.
• השלישי – (השכל) [הסבל].^[6]
• הרביעי – ההסתפקות.

הסיבה שמידת הביטחון משולבת דווקא במקום הספציפי הזה ברורה: כי גם נושא הביטחון בספר המידות (או"צ) מתחיל ומסיים באותו נושא, כלומר בקשר ההכרחי שבין הביטחון והאמונה. השילוב דווקא כאן מדגיש את הצורך בשניהם יחד כדי שהאדם ישמח בחלקו.

גם בסוף נושא הביטחון בה', מתוך דברי סיום על הקשר שבין הביטחון ואמונה, חוזר "שער השמחה" לנושא "השמח בחלקו":

ועתה נחזור לעניין השמחה: כי המאמין בלב שלם והבוטח בעזר הצור – הוא שמח לעולם. והוא סובל כל דבר, כמו החולה שאוכל סמים המרים בשביל הרפואה. והסובל הוא חופשי מדאגת העולם. גם הסובל מסתפק במעט שיש לו, כי יאמר: די לי במה שגזר לי הבורא.

למרות ההתאמה היפה להקשר הרעיוני שבו שולבה מידת הביטחון, חוסר האיזון מקשה על הקורא: הרי הרוב המכריע של השער מדבר דווקא על מידת הביטחון, ורק לקראת סופו "חוזרים" למידת השמחה. תופעה כזאת אינה אופיינית לכתיבתו הבהירה של המחבר ולארגון הפשוט שהוא קבע לספרו.

בנוסף לכך, סדר הדברים ב"שער השמחה" גם פוגע בהבנתו של הקטע על "השמח בחלקו". אבל אם נצמיד את הקטע שמופיע מיד לפני נושא הביטחון בה' לקטע שבא מיד לאחריו (ונשמיט את המשפט "ועתה נחזור לעניין השמחה"), הרצאת הדברים תהיה הרבה יותר ברורה:

במידת השמחה תלויה מצוות עשה שיצדיק כל מאורעותיו, שנאמר (דברים ח ה): "וידעת עם לבבך, כי כאשר ייסר איש את בנו, יי אלהיך מיסרך". ואם אחר שאדם עושה תשובה לא יהא עניינו בטובה כמו בתחילה – מצווה שיחשוב בלבו כי לטובתו נהפך עניינו לרע. כי קודם שעשה אדם תשובה היה הקדוש ברוך הוא משלם לו שכר המצוות שעשה כדי לטרדו מעולם הבא, שנאמר (שם ז י): "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו". וכדרך שהוא עושה לשונאיו – כן משלם לאוהביו עונש העבירות שעשו בעולם הזה, כדי שיהיו זכאין ונקיים לעולם הבא. וכל זה תלוי במידת השמחה, שהוא שמח בחלקו שחלק לו האל יתברך.

אך הדרך שישמח האדם בחלקו, שיקבל בשמחה הרע כמו הטוב, הדרך הזה מתחלק לכמה דרכים:

• האחד – צריך ביטחון גדול באלהים.
• השני – האמונה.
• השלישי – (השכל) [הסבל].^[6]

• הרביעי – ההסתפקות.

כי המאמין בלב שלם והבוטח בעזר הצור – הוא שמח לעולם. והוא סובל כל דבר, כמו החולה ש��וכל סמים המרים בשביל הרפואה. והסובל הוא חופשי מדאגת העולם. גם הסובל מסתפק במעט שיש לו, כי יאמר: די לי במה שגזר לי הבורא.

ייתכן אם כן שנושא הביטחון שולב לאחר חיבור הספר במקום הספציפי הזה כדי שכל הדיון על הקשר בין האמונה והביטחון, ועל הצורך בשניהם יחד כדי שהאדם ישמח בחלקו, יופיע ברציפות אחת. העובדה שהמשפט "ועתה נחזור לעניין השמחה" מהווה סימן עריכה מובהק גם נותנת תמיכה לאפשרות הזו. אבל עד לאחרונה לא הייתה שום עדות חיצונית לכך ש"שער הביטחון" היה פעם שער עצמאי.

והנה בכתי"א אנחנו מוצאים שני שערים עצמאיים: "שער השמחה" ולאחריו "שער הבטחון". תוכנו של "שער השמחה" בכתי"א מקביל לדפים הראשונים והאחרונים ב"שער השמחה" בספר המידות (או"צ) שבהם אכן מדובר על מידת השמחה. ותוכנו של "שער הביטחון" בכתי"א מקביל לנושא הביטחון המובא באמצע "שער השמחה" בספר המידות (או"צ).

יצויין שגם סדר השערים שונה במקצת מהמקובל: שער הדאגה בא לפני שער השמחה בכתי"א. איננו יודעים מדוע הסדר כאן בכתי"א שונה מתמ"ה (במיוחד כאשר הסדר הרגיל דווקא מתאים לתמ"ה), אבל בכל זאת אפשר להציע שהסדר השונה במקצת דווקא קירב את "שער השמחה" ל"שער הביטחון", ואולי הקל בכך על השתלבותה של מידת הביטחון בתוך "שער השמחה" בכתבי היד המאוחרים יותר (ומשם לדפוסים).

√ במהדורת ויקיטקסט בעייה זו נפתרת בצורה מיטבית ע"י מהדורה כפולה של הספר:

• בסדר השערים באורחות צדיקים מופיע שער השמחה כרגיל בתור השער התשיעי של הספר, ובתוכו כל נושא הביטחון בה'. הרוצה לקרוא וללמוד לפי סדר ההדפסה המקובל יכול להשתמש במהדורה זו.
• בסדר השערים בספר המידות השלם מופיעים שער השמחה ושער הבטחון, כל אחד מהם כשער בפני עצמו, ע"פ כתי"א וכמשתמע מרמיזות העריכה ב"שער השמחה" הרגיל. הרוצה לקרוא וללמוד לפי סדר השערים המשוחזר ע"פ כתי"א והרמיזות בתוכן יכול להשתמש במהדורה זו.

כאמור לעיל, שער התורה חסר לגמרי בכתי"א, הן בגוף הספר והן ב"סימני ספר המידות". יתכן מאוד שהשער הזה חסר בגלל שהקיצור לא היה מיועד לתלמידי חכמים אלא לפשוטי עם ונשים, ובדומה לתרגומו של הספר ליידיש. יצויין שהתרגום ליידיש יצא לאור כבר בשנת ש"א (1541), כ-40 שנה לפני שהספר יצא לאור במקורו העברי, והתרגום ליידיש אף קיים בכמה כתבי יד (יחסית מאוחרים). הדפסת התרגום הייתה מיועדת באופן מובהק לנשים, והתרגום דומה בכמה איפיונים ל"ספר המידות הקצר" שבכתי"א, וביניהן שבתרגום ליידיש כל החלק על דרך הלימוד בשער התורה הושמט.^[7]

אבל צריך גם לקחת בחשבון אפשרויות אחרות להעדרו של שער התורה בכתי"א. יכול להיות שהתוכן המיוחד שב"שער התורה" הוכנס לתוך "ספר המידות" לאחר שהספר כבר חובר, ולא היה חלק מ"ספר המידות" המקורי. קצת קשה לומר על "שער התורה" שהוא חיבורו של מחבר אחר, כי לשונו וסגנון כתיבתו של "שער התורה" דומים כל כך הרבה לשערים האחרים ב"ספר המידות". אבל אי אפשר לשלול לגמרי את האפשרות שהוא נכתב ע"י מחבר אחר שכתב בסגנון דומה.^[8] אפשר גם להציע שהמחבר האנונימי של "ספר המידות" הוא גם מחברו של "שער התורה", אבל "שער התורה" נכתב מלכתחילה בתור חיבור עצמאי ורק הוכנס לתוך "ספר המידות" בשלב מאוחר יותר (על ידי המחבר עצמו או על ידי אדם אחר).

לסיכום, נראה שיש שלושה דרכים שונות להסביר את חסרונו של "שער התורה" בכתי"א:

• "שער התורה" הושמט מהקיצור של "ספר המידות" שמופיע בכתי"א, כנראה בגלל שהוא לא היה מיועד לתלמידי חכמים.
• "שער התורה" נכתב במקורו בתור חיבור עצמאי על ידי אותו המחבר, ורק הוכנס לתוך "ספר המידות" בשלב מאוחר יותר (ע"י המחבר עצמו או על ידי אדם אחר).
• "שער התורה" הוא מעשה ידיו של מחבר אחר שכתב בסגנון דומה, והוא הוכנס לתוך "ספר המידות" בשלב מאוחר יותר.

כמובן שאין שום דרך לדעת בוודאות איזו אפשרות נכונה, למרות שהדעת נוטה אל האפשרות הראשונה. אבל חשוב להוסיף שאף אם "שער התורה" אכן שולב ב"ספר המידות" ולא היה חלק מהחיבור המקורי, ברור לגמרי שהשילוב היה מוצלח ביותר; כי כל החטיבה השלישית והאחרונה של הספר עוסקת, בכל אחד משלושת שעריה, בשלושה דרכים גדולים וחשובים לעבוד את ה': תשובה, תורה, ויראת שמים. כך שמקומו המקובל של "שער התורה" בין "שער התשובה" ל"שער יראת שמים" נראה טבעי לגמרי.

מכיוון שאין לנו שום דרך לדעת בוודאות מדוע חסר "שער התורה" בכתי"א, ומכיוון שבכל מקרה השער מהווה חלק מהותי וחשוב של "ספר המידות" מאז תקופת כתבי היד (לכל הפחות מאז בשנת רמ"ו [1486] שבה נכתבו שני כתבי יד ש"שער התורה" נמצא בהם), ומכיוון שהשער הזה גם יקר וחשוב בפני עצמו – מכל הסיבות הללו מובן מאליו שיופיע "שער התורה" במקומו המקובל והרגיל במהדורת ויקיטקסט.

במהדורת ויקיטקסט זכינו להכיל גם את "סימני ספר המידות", שמופיעים בכתי"א לאחר "ספר המידות" (הקצר). זוהי הפעם הראשונה ש"סימנים" אלה יוצאים לאור עולם יחד עם "ספר המידות". "סימני ספר המידות" באים לסכם את שערי הספר בקיצור רב ובפשטות, והם ככל הנראה מעשה ידיו של בעל "ספר המידות". להלן קצת רקע ל"סימני ספר המידות".^[9]

בסוף "שער הזכירה" ציין המחבר:

"וסימני כללות של המידות הכתובים בסוף הספר – יחזור בכל יום פעמיים, ויבדוק עצמו תמיד אם קיצר לקיים המידות, עד שיהא רגיל ליקח מכל מידה הטוב שבה."^[10]

סימנים אלה נעלמו מכל המהדורות המודפסות של "אורחות צדיקים" ומכל כתבי היד המאוחרים יחסית של "ספר המידות", אבל בחסדי ה' הם שרדו בכתי"א. כתב יד זה מכיל כאמור גרסה מקוצרת לשערי "ספר המידות", ולאחר הקיצור ציין הסופר באותיות זעירות: "ואלו סימני ספר המדות" והביא את הסימנים המובאים גם כאן.

לשונם וסגנונם של ה"סימנים" זהים ללשונו וסגנונו של "ספר המידות", וכן לגבי תוכן הרעיונות ורוחם של הדברים. לעומת "ספר המידות הקצר" שהעתיק הסופר לפני ה"סימנים" האלה, אשר מעשה הקיצור שנעשה בו גרם לרוב הטקסט להיות קטוע ומשובש וקשה לקריאה, לשונם וסגנונם של ה"סימנים" בכתי"א בהירים וצלולים (למרות מספר טעויות העתקה מצדו של הסופר). כנראה שבעל הקיצור לא ראה שום צורך לקצר את ה"סימנים" כי הם בעצמם כבר היו סיכום קצר ופשוט לכל שער ושער, ולכן השאיר אותם כפי שהם מופיעים בסוף הספר.^[11]

אם כן סביר להניח ש"סימני ספר המידות" נכתבו על ידי מחבר "ספר המידות" כפי שהם מועתקים בכתי"א, והם "סימני כללות של המידות הכתובים בסוף הספר", אותם הזכיר בסוף "שער הזכירה".

"סימני ספר המידות" יופיעו ��מהדורת ויקיטקסט בתור נספח לרשימת השערים באורחות צדיקים בסוגריים מרובעים, וכחלק האחרון בספר המידות השלם.

יש שני ספרים חשובים שראוי להוסיף אותם לוויקיטקסט בעיקר בזכות עצמם, אבל גם בגלל שהם מהווים מקור חשוב ל"ספר המידות":

• ספר תיקון מידות הנפש לר' שלמה אבן גבירול, בתרגומו של ר' יהודה אבן תיבון, על פי מהדורת חיים פאללאק (פרסבורג, תרנ"ו) שנמצא כאן (ואולי עדיפה מהדורת ליק תרי"ט שנמצאת כאן וצריך לברר). המהדורה מבוססת על השוואה לכתבי-יד ודפוסים ראשונים, והיא גם נבחרה להיות המהדורה שמופיעה בפרויקט השו"ת של בר-אילן. יש בה הערות לשינויי נוסח שלא נכללו בפרויקט השו"ת (כאן ניתן לשלב אותן בעזרת תבנית:נוסח), וכן הקדמת המהדיר והערות בסוף.
• ספר מבחר הפנינים לר' שלמה אבן גבירול, בתרגומו של ר' יהודה אבן תיבון, על פי מהדורת בנימין חיים אשר (לונדון, תרנ"ט) שנמצא כאן. גם מהדורה זו מבוססת על השוואה לכתבי-יד ודפוסים ראשונים, ויש בו גם תרגום לאנגלית כך שניתן לבנות מהדורה דו-לשונית בשיתוף פעולה עם ויקיטקסט אנגלית.

ניתן לשפר, לשנות, ולעדכן את כללי העריכה שבדף הזה. מקומם של דיונים מפורטים בדף השיחה. דף זה גם אמור לתעד את התקדמות העבודה בעריכת הספר.

1. ^ ^{1.0 1.1} כדי לראות רשומות ביבליוגרפיות לכתבי-היד האלה, צריך להיכנס לקטלוג הראשי של הספרייה הלאומית, ובמשבצת "בחר קטלוג" לבחור "כתבי יד" (אין לבחור "אולם קריאה כתבי יד"). אח"כ ניתן לחפש "כותר מתחיל ב..." ולהכניס את המלים "ארחות צדיקים" (כך בכתב חסר). בתוצאות יש לבחור ברשומה הגדולה של כ-14 כתבי יד, כולל כתבי היד שהיו לפני העורך של מהדורת פלדהיים וכתבי היד שאנחנו משתמשים בהם במהדורת ויקיטקסט. אי-אפשר לעשות קישורים מוויקיטקסט לרשומה המלאה של כתב יד ספציפי בגלל שהקישורים בתוך הקטלוג אינם יציבים לתקופה של יותר מיום או יומיים.
2. ^ למידע על הספר יש לראות את מאמרו של יוסף (ג'פרי) וולף, "מתי נתחבר ספר אורחות צדיקים?", קרית ספר סד,א (תשנ"ב-תשנ"ג) 321-322 (במאמר זה דווח לראשונה על קיומו של כתב היד); וכן בהערה הראשונה כאן.
3. ^ לנוסח הפנים של רוב הספר מדובר בעיקר על שימוש מקביל בכתי"ג ובכתי"ה, תוך השוואה לקבוצת כתבי היד המובאת בהערות למהדורת פלדהיים (כ), וגם השוואות נוספות לנוסח כתי"א באותם מקומות שהם בו תרומה אפשרית לנוסח הפנים.
4. ^ "וירא שמים יצא ידי כולם", הוא משפט נפוץ מאד שנמצא כבר בניסוח קצת שונה בתלמוד, ומובא אין ספור פעמים בפוסקים, וכוונתו במקום שיש שיטות שונות, ירא שמים יצא ידי כל השיטות, ובהשאלה כאן, ירא שמים יחשוב את כל המחשבות הנזכרות וינהג בכל המידות המוצעות. (זו הערה לדובי על מנת למוחקה או לעשות בה כראות עיניו הטובות).
5. ^ בכל אחד משלושת החלקים הראשונים בתמ"ה יש ארבע מידות בשתי זוגות של הפכים. ואולם בחלק הרביעי המבנה הפנימי הזה משתנה: מידות הכעס והרצון הן אולי זוג, אבל גם המידה השלישית, הקנאה, נראת קשורה אליהן. והמידה הרביעית, החריצות, אינה קשורה כלל למידה אחרת בחלק הרביעי אלא דווקא למידה האחרונה שבחלק החמישי, דהיינו המורך והעצלות. בחלק החמישי הנדיבות והציקנות הן זוג של הפכים, ואולי הגבורה הוא הפך העצלות (במקום החריצות). בעל ספר המידות הוריד את מידת הגבורה (אולי נושא הגבורה במלחמה לא התאים למטרותיו), הצמיד את מידת העצלות למידת החריצות, שמר על הנדיבות והציקנות ביחד, והשאיר את הכעס והרצון והקנאה ביחד לפי סדרם בתמ"ה. אח"כ הוסיף עוד זוג חדש של מידות בסוף, דהיינו את הזכרון והשכחה שאינן מופיעות בתמ"ה.
6. ^ ^{6.0 6.1} מילת "השכל" קשה בהקשר זה בכלל, ועוד יותר קשה לאור דברי המחבר ז"ל (בנוסח שלפנינו מיד לאחר החלק שדן בביטחון, ואולי במקור ההמשך הישיר לדבריו כאן), שם הוא מדבר על האמונה והבטחון והסבל והסתפקות, אבל אינו מזכיר כלל את עניין השכל. וכן בחלק על הביטחון הוא דן באריכות בתחילתו ובסופו בקשר שבין האמונה והבטחון, אבל אינו מזכיר אף פעם את השכל. ועוד: השווה את ספר "מבחר הפנינים" לר' שלמה אבן גבירול, שהיה מקור חשוב לבעל "ספר המידות" (או"צ) וממנו שאב פתגמים רבים, ובסדרת השערים שם אנחנו מוצאים: שער ו' "האמונה", שער ז' "הבטחון באלהים", שער ח' "התקוה", שער ט' "הסבל", שער י' "ההסתפקות". לכן ייתכן שנפלה כאן טעות של המעתיק, ובמקום "השכל" צריך לומר "הסבל" (במובן של המוכנות לסבול בשקט ובדומה ל"סבלנות"). וראו גם בשער הענוה, שם מזכיר המחבר את התכונה של הסבל: "העניו הוא סבלן, ומהסבלנות יבוא שלום...".
7. ^ עוד היד נטויה לחקור את הקשר שבין הקיצור בכתי"א לבין התרגום ליידיש; הרוצה מידע נוסף על התרגום ליידיש ימצא אותו במבוא שכתב הרב זלושינסקי למהדורת פלדהיים, עמ' 8-11. בדורות האחרונים תורגם הספר לכמה שפות, ביניהם גרמנית, אנגלית, רוסית, וספרדית.
8. ^ חובה לציין שלפי האפשרות הזאת, שאמנם נראית חלושה, כל הטיעונים לגבי זמנו של המחבר המבוססים על דבריו ב"שער התורה" כבר אינם תקפים!
9. ^ דברי ההסבר כאן לגבי "סימני ספר המידות" מבוססים על "פתח דבר" בתחילת מהדורת ה"סימנים" שנמצא כאן ושוחרר ברישיון CC-BY-SA. מהדורת ויקיטקסט לסימנים עצמם מבוססת גם היא על מהדורה זו, אלא שתיקוני הנוסח שצויינו שם בסוף (במדור "דקדוקי סופרים") תועדו כאן בתוך דף העריכה של הטקסט ע"י השימוש בתבנית:נוסח.
10. ^ נוסח הציטוט ע"פ מספר כתבי יד (ב, ג, ה, כ). התיעוד המלא נמצא בדף העריכה לקטע הזה בסוף שער הזכירה.
11. ^ השינוי היחיד שכנראה בוצע ב"סימני ספר המידות" הוא השמטת הסימן ל"שער התורה" (כמו שהשער עצמו חסר בגוף הספר). על השמטת "שער התורה" ראו לעיל.