תורן (ימאות)

עד לאמצע המאה ה-19 כל הספינות היו מצוידות בתרנים עשויים עץ. בדרך כלל התורן היה עשוי מגזע עץ בודד, גזעי עצי אשוח התאימו במיוחד למטרה זו. החל מן המאה ה-16, כאשר החלו להיבנות ספינות גדולות וכבדות יותר, תרנים הורכבו ממספר גזעי עץ, לעיתים אף בארבעה מקטעים בקוטר משתנה, החל מבסיס עבה, וכלה בקטע עליון דק יחסית.

שמות התרנים בספינה תלת-תרנית, בעלת מפרשים מרובעים הם:

• תורן קדמי: התורן הסמוך לחרטום הספינה.
• תורן ראשי: התורן הגבוה בספינה, נמצא בדרך כלל סמוך למרכזה.
• תורן אחורי: התורן השלישי, הבא לאחר התורן הראשי לכיוון ירכתי הספינה. בדרך כלל נמוך מן התורן הראשי.

בספינות גדולות שלהן ארבעה תרנים בא לאחר התורן האחורי אף תורן מאסף שהוא בדרך כלל הנמוך ביותר בספינה.

מערכת התרנים ברוב הספינות עם שני תרנים מורכבת מתורן ראשי ותורן אחורי. בספינות בריג וסקונר דו-תרנית מערכת התרנים מורכבת מתורן קדמי ותורן ראשי, אף שבספינות סקונר גובה התרנים זהה. באוניות מפרשים מרובעים, על התורן מורכבות מספר סיקריות (סְקַרְיָה yard) אופקיות, אשר מכל אחת מהן תלוי מפרש. על מנת לעמוד בכוח שהמפרשים מפעילים על התורן ברוח ולפזר את העומס, התורן מחוזק בחבלים (ונטות), שמחברים אותו לחרטום, ירכתיים ודפנות הספינה.

אף שהשימוש המסחרי בספינות מפרש פחת באופן חד במאה ה-19, עם פיתוח ספינות מנוע, בתחומי הספורט ושעות הפנאי המשיך השימוש בספינות אלה עד ימינו. בשנות ה-30 של המאה ה-20 החל יצור של תרנים עשויים אלומיניום ביאכטות מרוץ גדולות מדגם J-Class. לתורן עשוי אלומיניום יתרונות ניכרים על פני תורן עץ, זהו תורן קל משקל, חזק יותר ועמיד יותר בפני בליה. להבדיל מתורני עץ ארוכים, העשויים מקטעים, ניתן לבנות תורן אלומיניום ארוך העשוי מקשה אחת. לאחר מלחמת העולם השנייה הפכו תורני אלומיניום לנפוצים בכל היאכטות וספינות מפרש קטנות אחרות.

החל מאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 החל שימוש בתרנים עשויים סיבי פחמן וחומרים מרוכבים אחרים ביאכטות מרוץ. תרנים אלה חזקים, קלי משקל, ובתהליך בנייתם ניתן לעצבם באופן מדויק להשגת פרופיל אווירודינמי יעיל.

בספינות מלחמה מודרניות עדיין ניתן למצוא תרנים, אולם אלה אינם משמשים למפרשים, כיוון שכל ספינות המלחמה המודרניות מצוידות במנוע. תרנים אלה משמשים למתקני אנטנות וראדאר.

• מפרש