Soft Cell

Soft Cell

מקום הקמה	לידס
תקופת הפעילות	1978–1984 2000–2005 2018–הווה
סוגה	סינת'-פופ • גל חדש • אלקטרונית • דארק ווייב
חברת תקליטים	סאם ביזאר רקורדס
חברים
מארק אלמונד

Soft Cell (סופט סל; בעברית: תא רך) הוא צמד סינת'-פופ בריטי, שזכה להצלחה רבה במחצית הראשונה של שנות השמונים. הצמד היה פעיל בשנים 1984–1978, ולאחר מכן התאחד וחזר לפעול בין השנים 2000–2005. להיטם המפורסם ביותר הוא גרסת הכיסוי שלהם לשיר "Tainted Love" משנת 1981. חברי ההרכב הם הסולן מארק אלמונד ודייוויד בול שמנגן על סינתיסייזר.

Soft Cell החלו לפעול ב-1978 בלידס, אנגליה. באותה שנה הם הוציאו מיני-אלבום בשם "Mutant Moments", אותו מימנו באמצעות הלוואה של 2,000 לירות שטרלינג שקיבלו מאמו של דייוויד בול. האלבום יצא באופן עצמאי ב-2,000 עותקי ויניל בלבד, ועם השנים הפך לפריט אספנים מבוקש בקרב מעריצי הצמד. המיני-אלבום והופעותיהם המוקדמות משכו את תשומת לבן של כמה מחברות התקליטים העצמאיות, דוגמת Mute Records ו-Some Bizzare Records, שתיהן מחלוצי הגל החדש. הצמד הקליט את השיר "The Girl with the Patent Leather Face", שהופיע באלבום "Some Bizzare Album", האלבום הראשון שהוציאה חברת התקליטים Some Bizzare Records, ובו השתתפו גם להקות לא מוכרות בשעתו כגון דפש מוד, The The ו-Blancmange. שני הסינגלים הראשונים של Soft Cell, ‏"A Man Can Get Lost" ו-"Memorabilia", הופקו על ידי דניאל מילר, המי��סד של חברת Mute Records. ‏ "Memorabilia" הפך אומנם ללהיט מועדונים, אך הצמד נותר אלמוני.

לאחר כישלונו במצעדים של הסינגל "Memorabilia", חברת התקליטים פונוגרם נתנה ל-Soft Cell הזדמנות שנייה ואחרונה להקליט סינגל שיצליח במצעדים. הצמד בחר להקליט גרסת כיסוי לשיר לא מוכר משנת 1964, שבוצע במקור על ידי גלוריה ג'ונס. השיר, "Tainted Love" (בתרגום מילולי: "אהבה מזוהמת" או "אהבה מוכתמת"), יצא כסינגל ב-1981 והגיע למקום הראשון במצעדי המכירות של 17 מדינות, כולל מצעד הסינגלים הבריטי. כמו כן הגיע השיר במהלך 1982 למקום השמיני במצעד הסינגלים האמריקאי, וקבע שיא גינס חדש לאותו זמן, כששהה במשך 43 שבועות רצופים ברשימת "100 הסינגלים הגדולים" של המגזין "בילבורד". השיר צבר תאוצה באופן איטי, ורק לאחר 19 שבועות במצעד נכנס לרשימת 40 הגדולים. היה זה הסינגל היחיד של הצמד שהצליח להיכנס לרשימת 40 הגדולים של המצעד האמריקאי, והוא היה הסינגל הבריטי הנמכר ביותר בארצות הברית ב-1981.

גרסת ה-12 אינץ' של הסינגל הורכבה בעצם ממחרוזת של שני שירים, כשהשיר "Tainted Love" התמזג עם הלהיט הקלאסי של מוטאון, "Where Did Our Love Go", שבוצע במקור על ידי הסופרימס. בשיא הפופולריות של השיר, תחנות רדיו רבות ערכו מחדש את המחרוזת, שאורכה היה 9 דקות, כדי להתאימה להשמעה ברדיו.

על פי ספרו האוטוביוגרפי של מארק אלמונד, "Tainted Life", לצמד היו ציפיות צנועות מהסינגל שהקליטו, והם קיוו שהוא יצליח להיכנס לרשימת 50 הגדולים במצעד הבריטי.

בדרך כלל, כאשר אומן מוציא גרסת כיסוי כסינגל, הוא מקפיד שלפחות השיר המופיע בצדו השני של הסינגל יהיה שיר מקורי שלו, כך שיזכה לקבל לפחות חלק מהתמלוגים שמקבלים היוצרים ממכירות הסינגל. במקרה של "Tainted Love", מאחר שאף אחד משני השירים שהופיעו בסינגל לא נכתבו על ידי Soft Cell עצמם ("Where Did Our Love Go" הופיע בצדו השני של הסינגל בגרסת ה-7 אינץ' שלו), הצמד הפסיד כסף רב שיכול היה להגיע להם מתמלוגים כיוצרים, על סינגל שהיה אחד הפופולריים ביותר בשנות השמונים. אלמונד הביע בספרו את צערו על כך, וייחס את הטעות לנאיביות שלו ושל בול באותה תקופה.

אלבום האולפן הראשון של הצמד, "Non-Stop Erotic Cabaret" (בתרגום מילולי: "קברט אירוטי בלתי פוסק"), שיצא בינואר 1981, עסק ברבים משיריו בנושאים של מיניות ושפלות. השיר "Seedy Films" מדבר על לילות ארוכים בבתי קולנוע פורנוגרפיים, בעוד שהשירים "Frustration" ו-"Secret Life" עוסקים בשעמום ובצביעות שמתלווים לחיים בפרברים. במקביל ליציאת האלבום יצאה גם קלטת וידאו בשם "Non-Stop Exotic Video Show" ("מופע וידאו אקזוטי בלתי פוסק"), ובה וידאו קליפים לשירי האלבום וקטעי מעבר, בבימויו של טים פופ, שהפך לאחר מכן לבמאי הקליפים הקבוע של "הקיור". קלטת הווידאו עוררה מחלוקת בבריטניה, בעיקר בשל הסקנדל שליווה את צילומי הקליפ לשיר "Sex Dwarf". בגרסה המקורית של הקליפ, אלמונד ובול צולמו בחנות קצבים מלאת דם, כשמסביבם מסורים חשמליים, שחקנים ערומים וגמדים, והם מבצעים פעילות סאדו-מזוכיסטית. עם זאת, החומר המצולם הוחרם על ידי המשטרה והקרנתו נאסרה, עוד בטרם הוא הופץ. בקלטת הווידאו הופיע קליפ חלופי שצולם, שבו אלמונד לבוש בטוקסידו ומנצח על תזמורת סימפונית של גמדים. כיום ניתן לצפות בקטעים מהקליפ שבזמנו הוחרם וצונזר באתר האינטרנט של טים פופ.

האלבום הוקלט בניו יורק בתקציב נמוך מאוד, וכל שיריו, פרט ל-"Tainted Love", נכתבו על ידי אלמונד ובול. האלבום זכה להצלחה מסחרית רבה, הגיע למקום החמישי במצעד מכירות האלבומים הבריטי, ולמקום ה-22 במצעד האלבומים האמריקאי.

האלבום הניב עוד שני סינגלים מצליחים, פרט ל-"Tainted Love": ‏"Bedsitter" הגיע למקום הרביעי במצעד הבריטי, ו-"Say Hello, Wave Goodbye", שיצא בראשית 1982, הגיע למקום השלישי במצעד הבריטי.

הצמד לא הצליח לשחזר את הצלחת האלבום הראשון והלהיט "Tainted Love". ב-1982 יצאו שני סינגלים ללא אלבום, שזכו אומנם להצלחה במצעד הבריטי: "Torch" שהגיע למקום השני ו-"What!" שהגיע למקום השלישי, אך אלבומם הבא, "The Art of Falling Apart" (בתרגום מילולי: "אומנות ההתמוטטות"), שיצא ב-1983, לא הצליח להניב אף להיט גדול. הצמד הצליח לעורר שוב מחלוקת, כשהסינגל השני מתוך האלבום, "Numbers", נאסר להשמעה ולהקרנה ב-BBC, מאחר שיש בו אזכור לשימוש בסם "ספיד". הלחץ לחזור ולהצליח והשימוש התדיר של חברי הצמד בסמים החלו לתת את אותותיהם. במקביל לפעילות של "Soft cell", אלמונד הקים הרכב צדדי בשם "מרק אלמונד והממבס".

ב-1984 קיבלו אלמונד ובול החלטה משותפת לפרק את הצמד לאחר יציאתו של אלבום האולפן השלישי שלהם, "This Last Night in Sodom" ("לילה אחרון זה בסדום"), שזכה לביקורות חיוביות אך נכשל מסחרית.

בסיכומו של דבר, 10 סינגלים של הצמד נכנסו ל-40 הגדולים במצעד הבריטי בשנים 1984–1981, ובאותן שנים ארבעה אלבומים שלהם (שלושת אלבומי האולפן ומיני-אלבום אחד) נכנסו ל-20 הגדולים במצעד האלבומים הבריטי.

לאחר הפרידה, אלמונד החל בקריירת סולו מצליחה למדי, והוציא מספר רב של אלבומים. בול הקים ב-1990 את ההרכב "הגריד" ("The Grid"), שהיה פעיל עד שנת 1996. במהלך השנים השניים שמרו על קשר, וב-1990 בול אף ביצע רמיקס לסינגל של אלמונד "Waifs And Strays".

השניים חזרו להופיע ביחד במרץ 2001, בפתיחת מועדון לילה בלונדון. הופעת האיחוד זכתה לביקורות נלהבות, והולידה סיבוב הופעות קצר בהמשך אותה שנה. בשלהי 2002 הוציא הצמד אלבום אולפן רביעי, "Cruelty Without Beauty" ("אכזריות ללא יופי"), בעקבותיו יצאו לסיבוב הופעות ברחבי אירופה וארצות הברית בראשית 2003. האלבום הרביעי נכשל מסחרית, והגיע למקום ה-116 בלבד במצעד האלבומים הבריטי.

לאור הפופולריות הרבה לה זוכה עד היום גרסת הצמד לשיר "Tainted Love", שיר זה ושירים אחרים מאלבומם "Non-stop Erotic Cabaret" זכו לגרסאות כיסוי ולסימפולים רבים, הבולטים שבהם הם:

• 1984 - הלהקה הבריטית "Coil" - גרסת כיסוי ל-"Tainted Love". ‏
• 1991 - הלהקה הבריטית "Carter USM" - גרסת כיסוי ל-"Bedsitter". ‏
• 1992 - הלהקה הבריטית "Inspiral Carpets" - גרסת כיסוי ל-"Tainted Love". ‏
• 1999 - הזמר הבריטי דייוויד גריי - גרסת כיסוי ל-"Say Hello, Wave Goodbye". ‏
• 2000 - הרכב הטכנו הגרמני "סקוטר" - גרסת כיסוי ל-"Sex Dwarf". ‏
• 2001 - להקת המטאל האמריקאית "מרילין מנסון" - גרסת כיסוי ל-"Tainted Love". ‏
• 2004 - הלהקה האמריקאית "Nine Inch Nails" - גרסת כיסוי ל-"Memorabilia". ‏
• 2005 - להקת הבנות האמריקאית הפוסיקט דולז - גרסת כיסוי ל-"Tainted Love". ‏
• 2006 - הזמרת האמריקאית ריהאנה - סימפול של "Tainted Love" בסינגל "SOS", שהגיע למקום הראשון במצעדים רבים בעולם.

להלן דיסקוגרפיה (רשימה של אלבומים ואוספים) נבחרת מהקריירה של Soft Cell.

• 1981 - Non-Stop Erotic Cabaret ‏
• 1983 - The Art of Falling Apart ‏
• 1984 - This Last Night In Sodom ‏
• 2002 - Cruelty Without Beauty ‏
• 2022 - Happiness Not Included ‏
• 2024 - Happiness Now Completed ‏

• 1980 - Mutant Moments ‏
• 1982 - Non-stop Ecstatic Dancing ‏

• 2003 - Live ‏
• 2003 - Soft Cell at the BBC (תיעוד הופעות שהוקלטו בשנים 1981–1983)

• 1986 - The Singles ‏
• 1991 - Memorabilia - The Singles ‏
• 1996 - Say Hello to Soft Cell ‏
• 2002 - The Very Best of Soft Cell ‏
• 2006 - 20th Century Masters - The Millennium Collection: The Best of Soft Cell ‏

• 1981 - Tainted Love ‏
• 1981 - Bedsitter ‏
• 1982 - Say Hello, Wave Goodbye ‏
• 1982 - Torch ‏
• 1982 - What! ‏
• 1983 - Numbers ‏
• 1983 - Soul Inside ‏
• 1984 - Down in the Subway ‏

• 1982 - Soft Cell's Non-Stop Exotic Video Show ‏ (VHS) ‏
• 2002 - Live in Milan ‏ (DVD) ‏

• Soft Cell, ברשת החברתית פייסבוק
• Soft Cell, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• Soft Cell, ברשת החברתית אינסטגרם
• Soft Cell, סרטונים בערוץ היוטיוב
• Soft Cell, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
• Soft Cell, באתר ספוטיפיי
• Soft Cell, באתר Last.fm (באנגלית)
• Soft Cell, באתר AllMusic (באנגלית)
• Soft Cell, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• Soft Cell, באתר דיזר
• Soft Cell, באתר Discogs (באנגלית)
• Soft Cell, באתר Songkick (באנגלית)
• Soft Cell, באתר Genius
• Soft Cell, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• Soft Cell, באתר בילבורד (באנגלית)
• ריאיון עם הצמד בתוכנית "טופ אוף דה פופס" של ה-BBC
• האתר הרשמי של מארק אלמונד